גורל הארץ כגורל הצי

גורל הארץ כגורל צי הסוחר הישראלי

החזקת צי מסחרי במדינה, מלבד שזה צורך לאומי, צי הוא גם גוף כלכלי לכל דבר. בשנים האחרונות, בגלל משבר הספנות הבין לאומי נוצרה תחרות פרועה בענף בכל העולם.

יודעי דבר בספנות בארץ הגיעו למסקנה שהימאים הישראלים יקרים יותר מהרבה ציים בעולם. הם מעדיפים ימאים זרים זולים יותר כדי לעמוד בתחרות. מביני דבר באו ואמרו – "רגע אחד, מדוע תמיד זה מתחיל מהימאי"? הם הציעו להחליף את כל האגף בחברות הספנות שמטפלים בימאים בזרים יותר זולים. הרי כמו שיש ימאים בכל העולם בעלי תעודת הסמכה, ודאי כך יש פקידים למיניהם שמוכנים תמורת שכר זול מהישראלי לבוא לעשות את העבודה בנאמנות ובשמחה. יודעי דבר באו וצחקו, "מה החיסכון של עשרות פקידים לעומת מאות ימאים"? מביני דבר הגיעו, "זה רק השלב הראשון, לאט ובהדרגה נחליף את כל האגפים בחברה בזרים זולים יותר, סוכני מכירות, מפקחים, פקידים ובסוף אפילו מנהלים. בקשר למנכ"ל הראשי של החברה נוציא מכרז בין לאומי וכמובן נעדיף את הזול ביותר". יודעי דבר נעלבו מחוכמת מביני דבר, עשו חושבים ולאחר חמישה רגעים, באו בהתלהבות ואמרו "הבניין הגדול של החברה נמצא על קרקע יקרה, אפשר למכור אותו ולהקים אותו מחדש על אדמה זולה יותר של אחת הארצות, נועל לבנות את הבניין יותר מפואר והרבה יותר זול". הם אפילו ראו בדמיונם איך יראה הבניין, הוא יהיה בצורת משושה עול כל דופן יהיה תלוי כוכב גדול שכל אחד יסמל את הימים הגדולים בעולם.

עברו שלוש שנים וכל התוכניות התממשו ללא תקלות מיוחדות והחברה נהפכה לאחת מחברות הספנות המובילות בעולם. במשך הזמן ראו בארץ שהשיטה עובדת יפה, המוח היהודי שוב הוכיח את עצמו. "אם ימאי זר יכול להשיט אונייה ישראלית, מדוע נהג אוטובוס זר אינו יכול לנהוג אוטובוס ישראלי"? לאט ובהדרגה באו בעקבות חברת הספנות חברת ענק נוספות, חברות בניה, תחבורה ציבורית, מפעלים גדולים, מפעלים בתעשייה ועוד.

לאחר רק שש שנים, כמעט ולא הייתה חברה רצינות בארץ שלא העסיקה זרים. יכולת למצוא בארץ בני ארצות שונות, פיליפינים, קוריאנים, סינים, יוגוסלביים, מצרים, פלסטינאים ואפילו צרפתים וגרמנים שמצאו פתרון לאבטלה בארצם. נולד בארץ בנק חדש שעיקר פעילותו הייתה העברת הכספים של הפועלים הזרים למדינותיהם. אגב, הפקידים של אותו בנק היו גם כן זרים. חברת התעופה הגדולה בארץ שהייתה כל השנים בהפסדים, התחילה פתאום להרוויח יפה מהובלת הפועלים הזרים לארץ וכל העולם. בעקבות סגירת המכון להכשרת ימאים בעכו, שלא היה צורך בו יותר, נסגרו רב האוניברסיטאות בארץ.

ראו איזה פלא

מומחים כלכליים מכל העולם הגיעו לישראל לבחון את השיטה ולמדו נוסחאות. אף אחד מהם לאל הצליח להבין את הפלא "איך יתכן שמדינה מרוויחה מזה שהפועלים זרים".

עברו עוד שנתיים, האזרחים נשמו לרווחה והחליטו עוד לנצל את הזרים. לאחר דיונים מעמיקים ועניינים החליטו ואמרו – "היום אין יותר חברה שפסידה בארץ, הקופות שלנו מלאות. אנחנו יכולים להביא זרים שיהיו חברה כנסת, אנחנו נבחר את הטובים ביותר בעולם ונשלם להם יפה".

אזעקה אדומה

צפצוף חלש אך חודר עמוק נשמע. לאחר שניות מעטות אני מושיט את ידי, כאילו אינסטינקטיבית, ולוחץ על המתג להפסיק את הצפצוף. עומד מביט על לוח הנוריות ואומר לעצמי –"שוב אזעקה אדומה, זה בטח שוב Lub Oil scavenging drain tank שמתמלא יותר מדי מהר". מתלבש, מזמין את המעלית ויורד למטה, חצי רדום עדיין.

בלב-ים באמצע הלילה, בודד, יושב אני בחדר הבקרה מול עשרות נוריות ומתגים שונים ומהרהר בחלום.

"האם החלום, זה דבר מציאותי"?

כל אלו שאומרים, אנו היהודים עדיין איננו ראויים למדינה משלנו, האם הם צודקים?

כתב: קצין מכונות שמעון אוזן, באונייה תפזורת "חדרה" של חברת צים, בפברואר 1988, נשלח לפרסום לביטאון קציני הים, ולביטאון חברת צים. לבסוף סיפור זה לא פורסם, אך ידוע שדובר עליו ונידון במשרדים שונים באיגוד ובחברת צים. בהמשך הסיפור נשלח גם לעיתונאים לאחר כתבות על צי הסוחר באותה תקופה, לדוגמא נשלח באפריל 1991 לדוד זוהר מהעיתון מעריב, בעקבות כתבה ראיון עם מנכ"ל צים מתי מורגנשטרן בעניין עלות ימאי ישראלי לעומת קצין זר.