טקס האזכרה לנספי מצדה

טקס האזכרה השנתי לנספי האונייה מצדה

בתחילת מרץ נערך טקס האזכרה השנתי השלושים ושש לנספי אונייה "מצדה". דוד ארבל, סמנכ״ל תפעול, נשא דברים בפני המשפחות שהגיעו לטקס בשם הנהלת צים ועובדיה. בני המשפחות אמרו קדיש. השנה נכח בטקס גם חבר מועצת העיר חיפה איתי גלבוע, שנשא דברים בנימה אישית, ואנו מביאים אותם כאן.

מכובדי, אני מבקש לפתוח בנימה אישית ולספר שבתקופה ההיא – בתחילת שנות ה-80, סיימתי שירות כקדט מכונה בצי הסוחר הישראלי. הפלגתי כשנה בחברות צים וגם באל-ים, הפלגתי גם במסלול של המצדה לארצות הברית, ובשנת 1981 שירתי בחיל הים באוניית אם שעליה היה סמל הלוגו של חברת צים – אוניית סוחר קטנה שפעלה בשירות של חיל הים. הקירבה שלי לצי הסוחר, האהבה שלי לים, המעורבות האישית בהפלגות וגם הגיל הצעיר יחסית, כל אלה גרמו לי להרגיש מעורב ושותף באופן ריגשי בזמן אמת באסון טביעת המצדה. אני זוכר כיצד עקבתי אחר הידיעות שהגיעו על האירוע כיצד קראתי כל פיסת מידע והסברתי לסביבתי את החשיבות הרבה כל כך של צי הסוחר, של הימאים והקצינים שמשרתים בו וגם – ובעיקר – את הגבורה שהפגינו אנשי הצוות של המצדה. ההזדהות האישית שלי הייתה רבה מאוד ואני מניח שכמו רבים אחרים שיחזרתי במחשבותיי את מה שעבר עליהם. זו הייתה טרגדיה אנושית שמורכבת מאין ספור פעולות שהתרחשו בתנאים קשים ביותר, קבלת החלטות תחת לחץ וסכנת חיים, ים קשה ביותר ואין ספור משתנים סביבתיים שהם מורכבים ולא ברורים. מי שמכיר חיים על אונייה יכול להבין את המורכבות, את הקושי וגם את הגבורה של מי שהיה על המצדה. צריך גם לומר שבתקופה ההיא, כמו גם היום, צי הסוחר היה האמצעי החשוב ביותר לתפקוד התקין של המדינה,

חיפה הבית לאוניות ולאנשי צוות

הרוב המכריע של הסחורות שבלעדיהן אין קיום הגיע ויצא דרך הים. במובן הזה לחברי הצוות של המצדה הייתה תרומה משמעותית ביותר לבניין המדינה ולתפקודה התקין, ליכולת של התושבים להנות משירותים ומצרכים ובעצם מתנאי חיים נורמליים, והכל תודות לאנשי הצוותים הימיים של המצדה וצי הסוחר הישראלי, והיכולת לנהל מעבר חופשי של יבוא ויצוא מהמדינה הצעירה יחסית כשנות ה-80. שלושים ושישה אנשי צוות שירתו על המצדה, רבים נספו באסון שהתרחש בחודש מרץ 1981. האסון מבטא בעיקר טרגדיה אנושית וצער רב, אבל גם מבליט את החובה שלנו כמדינה לשמור על נתיבי סחר ימי פתוחים, ועצמאות ושליטה על היכולת לשנע סחורות ואמצעי קיום בסיסיים. העיר חיפה עיר נמל היא. בית לחברת צים, בית לאוניות ולאנשי הצוות. את הגרעינים שהביאה המצדה ארצה היא פרקה כממגורות דגון שבחיפה. כאן היה ביתה. האירוע חקוק בתולדות העיר ומהווה עדות לשותפות של העיר עם צי הסוחר הישראלי.

אני מבקש להביע השתתפותנו בצער המשפחות ולהביע תקווה כי הדורות החדשים שמצטרפים לצי הסוחר יכירו את המצדה, את אנשי הצוות ואת תרומתם למדינה.

עזר בהכנת הכתבה וצילומים, קצין מכונות ראשי שמעון אוזן, פורסם במגזין צים, גיליון 95, אפריל 2017, עמודים 50 עד 51.

◊ במבט אישי – כל אנשי הים שעבדו בחוף ב"צים", רבי חולים כמנהלי תפעול וקציני מכונה ראשי כמפקחי אוניות היו נוהגים להשתתף במפגשי האזכרה השנתיים למשפחות נספי האונייה "מצדה". הם היו תמיד הקרובים ביותר למאורע כנציגי החברה. באופן אישי, הייתי רגיש לטקס זה בהיותי בתחילת דרכי כקצין צעיר באוניות צים בתקופה זו, ואחד הנספים מאיר אלפסי ז"ל למד באותו בית ספר במגמה ימית שלמדתי. תמיד הייתי נוכח ועזרתי להביא תמונות מייצגות ולדבר עם המשפחות. בכתבה זו יצרתי קשר עם איתי גלבוע כדי להביא את דבריו בטקס לקריאה לכולם כתבה זו.

◊ בחצובת הדגלים ליד שולחן הנואמים היו תמיד דגל המדינה, דגל צים ודגל עיריית חיפה. שנה אחת במסדרונות צים, ידידי רב-חובל אבי אבוטבול ואנוכי תהינו מדוע אין גם את דגל צי הסוחר. ביחד הזמנו דגל צי סוחר חדש וארגנו שיוסיפו את הגדל בחצובה בכל הטקסים.