לקט של תשובות ותגובות לשאלה – להיות בת/בן של ימאי זה …?
להיות בת של ימאי זה געגועים לאבא, אהבת הים, הפלגות משפחתיות, מכתבים גלויות ומתנות מיוחדות מהעולם, התרגשות עצומה ביום שהאנייה מגיעה לנמל, סטייק עם צ'יפס בימי שישי, בהפלגות – ציפייה לסרט בודד פעם ביום, בריכת מי ים, בינגו, ים סוער. למרות הגעגועים זכינו להפלגות ארוכות עם המשפחה שהביאו לאיחוד משפחתי יחיד ומיוחד. כתבה Shirly Yekutiel הבת של ק.מ.ר. שמעון אוזן
להיות בן של ימאי זה הגעגועים וכמיהה לשוחח ולראות את אבא, לחכות בבית לשיחה ממנו שלא תדע מתי תהיה (עוד יותר בהפלגות ביטחוניות), הפינוקים בלי סוף. זה לראות את חיפה והקריות מהגשר כאשר מתקרבים, לקבל את ההגה ליד ולחזור על הפקודות כאשר נאמרות, לחשב את מיקום האונייה על המפה, בהפלגות.
הזיכרון הכי קשוח… עפתי במדרגות בדרך לחדר אוכל לראות סרט, עקב שטות מטומטמת (הייתי קופץ מעל המעקה למדרגות), איבדתי הכרה והתעלפתי, האונייה הייתה במפרץ ביסקיה ונאלצה לחזור חזרה שמונה שעות לנמל קטן בויגו ספרד. הורדנו לחוף בסירת משטרה ומשם באמבולנס לבית חולים פרטי כדי לחבוש את הפציעה ולבצע בדיקות, בסיומם טסנו ללונדון להמשך ההפלגה. בטח לא מעט קיללו אותי על השטות הזו… היום אני עובד בפיקוח על פריקה וטעינת אוניות, מסתובב על אוניות ונזכר שעל כאלו גדלתי. מתגעגע לימים ומתגעגע לאבא הימאי. כתב Ron Shay KomoRnik הבן של ק.מ.ר. קומורניק אוטו ז"ל
להיות בן של ימאי זה להתרגש בכל פעם שנוסעים מול נמל חיפה, לחפש בעיניים את האנייה "יסמין" שאולי במקרה עוגנת, זה לדוג מהסיפון עם חוט, זה קופסאות של 'קיט-קט' ו'טובלרון' בארונות, זה להתגעגע אבל לגדול ולהעריך שאבא מקריב המון כדי להביא פרנסה ולהבין שהחיים זה לא פיקניק ובשביל לקיים משפחה יציבה, צריך גם לשלם מחיר. מתגעגע אליך אבא אהוב וכמה שאני מנסה להיות ולו קצת טוב כמוך.
כתב Kfir Almog' הבן של לאון אמויאל ז"ל
להיות בן של ימאי זה להרגיש את הריח של הגריז בסיפון גם עשרים שנה אחרי, זה להיות תמיד לבושה בבגדים ונעליים שאין בארץ, זה לנסוע להפלגות של שלושה חודשים וכולם מקנאים בך שאת מפסידה את החודש הראשון של בית הספר. זה להשלים אחרי זה את כל החומר הלימוד, זה להכיר מלא ימאים מצחיקים, זה להיות בבריכה של האונייה, זה לראות מלא סרטים ולקרוא ספרים בספרייה. זה לא לדעת איזה תאריך היום ולאבד תחושת זמן שעוברים את הפאסיפיק 17 יום ים – אמאלה! זה שיוצא לך להיות בסופת טייפון במזרח ואתה מקיא את החיים, זה חוויות לכל החיים!
זה בעיקר געגוע ולחכות שאבא יחזור כל שלושה וחצי חודשים ולישון עם תמונה מתחת לכרית. כתב יעקב אלנקווה
גדלתי בבית של שלושה ימאים. להיות ילדה של ימאי זה תמיד היה געגועים, אמא הייתה הכול. אבל אבא הוא כל הפינוקים והטיולים בעולם שחיפו על החיסרון. הדברים הכי יפים, השמלות הכי יפות, המשחקים, אופניים, טלוויזיה שבארץ עוד לא ידעו מזה. אין שום צער בלהיות ילדה של ימאי זו הייתה חוויה אדירה. הגעגועים היו קצרים כי אבי עבד על אוניות נוסעים. שלא נדבר על הזוהר בנסיעות עם אמא על האוניות נוסעים. כל המדינות שהגענו אליהם בתור ילדה זה היה וואו. יש מלא מה לספר. כתבה Stella Amaar בתו של משעון עמר ז"ל ואחות ליוסי (ג'וג'ו) ודויד (דדי) עמר
להיות גם בתור בת ואשת ימאי זה הפלגות, היו חופשות מקסימות ונהדרות גם בתור ילדה וגם עם ילדיי…. המון זיכרונות ומלא תמונות! שהזיכרונות מציפים מדי פעם , הפלגות על האונייה ״שלום״ על מכליות וכאשת ימאי זה כבר אחרת; לגדל את הילדים רוב הזמן לבד אבל איזה כיף בהפלגות , בריכה, לא צריך לבשל, לטייל בנמלים …מתגעגעת אבל טוב שיש זיכרונות ! אפשר לכתוב פה ספר מהחוויות של ילדי הימאים. כתבה Rimona Medina , בת של מכונאי ראשי רדנר רודולף ואשת של ימאי מדינה שלמה (מומו) ז"ל
להיות בת של ימאי זה להיות כל הזמן בהמתנה ארוכה שאבא יחזור… געגועים…. שיחות טלפון קצרות מרחוק ומלב ים… להפליג כל חופש גדול להמון מקומות ולהגיע באיחור של חודש חודשיים לפתיחת שנת הלימודים. לקבל את כל המותגים והדברים החדשים כשכאן בארץ אין לאף אחד. לשמוע סיפורים מרתקים מכל מיני מקומות בעולם . בקיצור ילדות מיוחדת. כתבה Ariela Magen הבת של שלמה אזרן, "ציפ סטיוארט"להיות בת / בן של ימאים
להיות בן של ימאי זה להספיק להיות באוסטרליה, הונג קונג ,טאיוואן סינגפור ויפן לפני גיל עשר, לנעול נעלי 'נייק', 'ריבוק' ו'אדידס' בזמן ששאר בני כיתתי עם נעלי 'גלי', ללבוש רק בנטון, להביא מכוניות על שלט רחוק של 'ניקו' בזמן שפה בקושי היה ,'יויו', המון חוויות כשנסעתי עם אבא ואמא שהייתה לוקחת חופשות ללא תשלום על ימין ושמאל. כתב Asaf Ben Shitritלהיות בן של ימאי זה לשבת ב-Dayroom, לרדת לחדר מכונות לראות את אבא, המדרגות המלחיצות עם הרשת למטה (כבש האונייה), סרט טורקי כל הפלגה מחדש, געגועים בלי הפסקה וטלפונים וגלויות מכל מקום בעולם, להסתובב בכל העולם לפני גיל 12 ולהיות הכי מאובזר בכיתה עם כל ה'פיסים' מחו"ל. כתב Sapir Lembergerלהיות בת של ימאים זה לטייל בעולם, ליהנות מימים של ים ושמיים, ליהנות מדברים מיוחדים שלא חלמו עליהם בעבר, להתגעגע תמיד לאבא ולים כשהוא יוצא לפנסיה. כתבה Sarit Atiasלהיות בן של ימאי זה קודם כל להיות גאה באבא שלו למרות הקושי הרב של לגדול כמעט בלי אבא. זה לקפוץ מהתרגשות מכל דפיקה או צלצול בדלת, ולהתאכזב כשאמא אומרת – מה פתאום אבא, אבא רק בעוד כמה חודשים יחזור לארץ. זה לקבל מתנות מחו"ל שבארץ עוד אין דברים כאלו, כמו 'לגו', אופני 'קרוס' עם הילוכים, שוקולד 'טובלרון' או 'נוטלה'. זה לקפוץ משמחה כשהאונייה של אבא הגיעה כבר לחיפה. להיות בן של ימאי זה להתרגש מהתרגשות ושמחה כשאמא אומרת שהיום הולכים לנמל כי הבוקר האונייה של אבא הגיעה לחיפה אחרי כמה חודשים טובים של הפלגה. כשעולים לאונייה על ה'גנגאווי' (סולם עליה לאונייה) ולמעלה אבא מחכה וכשמגיעים למעלה לקפוץ על אבא בחיבוקים. ובהתרגשות ושמחה שאין מילים שיכולות לתאר את העוצמה הזאת. כשאבא היה בחופשים בין הפלגות אז הוא היה אבא במשרה מלאה על כל המשתמע מכך.***
סיפור קטן, בשנת 1982 אבא היה בהפלגת הבכורה של האונייה "צים איבריה" מהמספנות בהולנד לנמל חיפה. כשהאונייה הגיעה לנמל חיפה היא עגנה בשובר גלים. כשהגענו לבקר באוניה לקחו אותנו מהרציף לאוניה בסירה קטנה, ואני כילד קטן בן 4 היּיתי בידיים של אבא ובסירה הייתה צפיפות נוראית והיה דוחק. כשהסירה הגיעה לסולם האונייה בצמוד לדופן האונייה, מהצפיפות בסירה אבא נדחק הצידה לדופן האונייה, ואז גל קטן הרחיק מעט את הסירה מדופן האונייה ואני ואבא נפלנו לים, ואני צפתי על המים כמו מצוף קטן בזכות מעיל הדובון שלבשתי והכל הסתיים בשלום. כשחילצו אותנו והעלו אותנו בשלום לאוניה. כתב קובי בלאיש, בנו של דויד בלאיש ז"ל.
להיות בת של ימאי זה היה לשמוע על אהבה לים לספינות, הרצון של אבא תמיד לחזור לים. זה ללכת למרינה או לנמל ביפו בכל זמן פנוי לראות סירות, זה לשמוע על ה"דליה" ועל איך היה טוב להפליג. כתבה gOrit Landenber, בת של ימאי לשעבר אברהם בכינוי ג'רילהיות בת לימאי ,זה להזיז את חלונית ה'קלנדר' (לוח שנה) של "צים" כל יום, לחכות לשיחת טלפון מלב הים, לקבל מברק מפתיע ,ובעיקר לשבת על החלון ולחכות שיגיע ולרוץ ראשונה לחבק, כמה חסר. אין פעם שאני מריחה רואה את הנמל ולא זורק אותי לגעגועים על חיים של הרפתקאות. כתבה Rachel Gaby הבת של דונקימן אברהם גבאי (ברטו) ז"ללהיות בן של ימאי זה געגועים אינסופיים לאבא. זה לספור את הימים עד לחזרתו לחיפה, עוד 30 יום, עוד 29….וכך הלאה. לעלות על אונייה ביום שישי גשום , לשבת ב"מס-קצינים" ולראות חלוקת משכורות המוכנסות למעטפות נייר וניתנות לצוות. להסתובב מהירכתיים עד החרטום ולחכות לסירה (לאנש) המחזירה אותנו לנמל. כתב אריק נדרלהיות בת של ימאי זה לדעת שבחופש הגדול החדר שלך זה קבינה ואם יש סערה בים אז קושרים אותך לספסל שלא נעוף מצד לצד, זה לאכול מלא 'קיט-קט'. זה להגיע לכיתה א' וללכת למפגש מרגש לילדי חברת "צים" ולקבל תיק בית ספר. זה ללכת למפגשים בנווה ים וואו ועוד כל כך הרבה. כתבה Liat Stremberg Nachmaniלהיות ילדי ימאים זה הרבה דברים אבל במחשבה לאחור אפילו היום שהזדקנו זה נמשך וזה קשה, אשת ימאי כן היא אשת חייל כי כל החיים עשתה לבד ללדת, להתגייס לצבא, לאירועים הכול לבד וגם היום אנחנו לבד כי אותו בעל פשוט לא נגמל מהים ומעדיף הכול חוץ ממשפחה זה עצוב לא להיכנס לנעליים של אשת ימאי. כתבו רבקה ומאיר עמרלהיות בן של ימאי זה ממש חוויה גדולה לחיים…להפליג מסביב לעולם להכיר הרבה אנשים…כל אונייה והסיפור שלה…סערות…ימים יפים…כל סוגי-מזג האוויר בעולם…מתנדנדים חופשי…כייף, ים של חוויות…המון תמונות שהנציחו רגעים רבים…וסיפורים בלי סוף. חוויה גדולה להיות ימאי ישראלי. כתב Eliyahou Leviלהיות בן של ימאי זה לרדת לקומה של הציר בחדר מכונות בזמן הפלגה, לזרוק לים בקבוק יין (ריק) עם מכתב בפנים (יסלחו לי הירוקים). זה תרגילי בטיחות התכנסות ב- Day-room או עם אבא בסירה תרגיל במים… יש בלי סוף סיפורים וחוויות. כתב Yan Hazaלסיום, מה ניתן לשמר
הקול האישי והאותנטי – "געגועים לאבא", "לחכות לשיחה שלא תדע מתי תבוא", "לישון עם תמונה מתחת לכרית".
פרטים קטנים ומוחשיים: 'קיט-קט' ו'טובלרון' בארון, בריכת מי ים, סולם ה'גנגווי', ריח הגריז.
הניגוד המרכזי – מצד אחד חוויות, הפלגות, מתנות והפתקאות ומצד שני בדידות, געגוע והיעדר אב בבית.
"להיות בת/בן של ימאי זה געגועים. זה לספור ימים. זה קיט–קט בארון. זה להפליג מסביב לעולם – ולגדול קצת לבד."
◊ קריאה נוספת באתר – להיות ילד של ימאי
