לזכרו של אברהם הנס קספרי

אברהם קספרי, קצין מכונות ראשי באוניות החברה, נמצא ערב פרישתו לגמלאות לאחר 41 שנות שירות בים. כבר מילדותו בעיר קניגסברג, סמוך לים, חש משיכה עזה אל המרחבים הכחולים ואל המסתורין שמעבר לאופק. סקרנותו התעוררה בעקבות סיפורים על ארצות רחוקות שקרא בספרי ילדים. בגיל 15 החל לעבוד בגוררת בנמל המבורג, ולאחר עלייתו ארצה הצטרף לצוות האונייה "עתיד", והפליג לסירוגין באוניות נורווגיות והולנדיות שעגנו בחיפה.

עם התנדבותו לצי הבריטי במלחמת העולם השנייה, עמד קספרי מול אתגרים לא פשוטים, כולל הפלגות בתנאים קשים. בשנת 1947 הפליג באונייה הראשונה של "צים", "קדמה", והיה אחראי על חדרי המנועים. עם קום המדינה שירת באוניות "עצמאות" ו"קוממיות" שהביאו ארצה מאות אלפי עולים מאירופה, וכך היה שותף משמעותי למסעות העלייה ההיסטוריים.

לאורך 41 שנותיו בים, קספרי חווה שגרה ימית לצד חוויות יוצאות דופן – מפגשים מרתקים בנמלים שונים, הפלגות רגועות וסוערות, ואף שריפות מסוכנות שמהן יצא בשלום. כל חוויה מהווה סיפור בפני עצמו, ולדבריו, רק מעטים מתנסים באירועים כה מגוונים לאורך חייהם. קספרי התבלט כימאי ממושמע ובעל דרגה, אשר ידע להפעיל סמכות מתוך הבנה וגמישות. בזכות תכונות אלה היה אהוד הן על ממוניו והן על עמיתיו לעבודה.

שתי שביתות גדולות בספנות השאירו בו חותם עמוק. בראשונה, כחבר מזכירות השביתה של הימאים הצעירים, פעל לקידום הגדרה עצמית ואיגוד מקצועי עצמאי, ללא כל רקע מפלגתי. בסופה ההסתדרות נענתה לדרישות, והושגו מטרות השביתה. השביתה השנייה, הארוכה יותר, הציבה אותו בדילמה של נאמנות כפולה – כחבר בחברה וכחבר באיגוד הקצינים. הוא שמח עם סיומה, אך נותר עם תחושת חוסר סיפוק ממערכת היחסים בחברה.

קספרי מודע לכך ששירותי הרווחה פועלים במסירות למען הימאים, אך לדעתו יש צורך להעניק תשומת לב וגישה חמה יותר, במיוחד לאלו הנמצאים במצוקה. הוא גם מביע ביקורת על תדמית הימאים בציבור, ומדגיש כי רמתם המקצועית של הימאים הישראלים טובה מאוד, למרות שבתקופת השילומים הצטרפו לצי גם עובדים מחוסרי תודעה ימית.

בסיום דרכו, מביט קספרי לאחור בתחושת סיפוק והישג אישי. הוא רואה בגורלו מזל טוב – לחיות ולעבוד לפי רצונו ולטעמו, ולהשפיע בצניעות על החברה בה פעל כל השנים.