לזכרו של דני הרפז

דני גולדנברג הרפז, רב-חובל

( 1945 – 2012)

סיפורו של קפטן דני הרפז על הפלגה בסערה אימתנית בדרום אפריקה ובהמשך הפלגה בין מוקשים בים האדום על האונייה מורן הסיפור סופר וצולם בכנס 30 של מחזור ח', בית הספר לקציני ים עכו בשנת 1993.

הפלגתי לדרום אפריקה, הייתה לנו סערה רצינית באזור קיפטאון. אני מדבר על סערה עם גלים מעל 15 מטר גובה. היה לי מטען רק במחסן אחד, מכולות מלאות בכותנה. האונייה נטתה יותר מידי מצד לצד. באוניה היו 12 בני משפחה, זה היה אז החופש הגדול. גם אני הייתי עם האישה והבת. בשלב מסוים ראיתי שהאונייה לא מתנדנדת יפה והבנתי שיש חדירת מים לאוניה. היה איזה מפרץ קטן, בסדר גודל של מפרץ עתלית אצלנו. האונייה הייתה בגודל של 17-18 אלף טון. זה היה יום ששי, 13 ביולי )-1973 ד.נ(, קראנו לזה יום ששי השחור. לא היה לי קשר רדיו עם הארץ, רק עם קיפטאון. בארץ כבר דיווחו שהאונייה טבעה, אין קשר אתנו כבר 48 שעות. אני, היה לי קשר עם אנשי החברה בקיפטאון. נכנסתי למפרץ ההוא והודעתי להם. הם ענו לי שאם כול הכבוד אני לא במפרץ ההוא ובקשו שאבדוק את עצמי. בדקתי את עצמי, הודעתי להם, הם אמרו: "תתאר אותו" תיארתי להם שבצד שמאל יש צוקים, בצד ימין יש ריף, מולי יש בית מלון, הסתכלתי במשקפת, ראיתי את השם.

אומרים לי: "כשתגיע לקיפטאון נכין לך תעודה שזו הספינה הראשונה מעל 30 מטר אורך שהצליחה להיכנס לשם מבלי לעלות על החוף". יצאנו מזה בסופו של דבר, המשכנו בהפלגה לכיוון המצרים והגענו לבאב אל מנדב. כמו כול בן אדם נורמאלי, רוצים להגיע הביתה אחרי חודשיים וחצי בחוץ. איזה שהוא חכם מחיל הים, שולח לי מברק לא לעבור את המצרים, ים סוף ממוקש ואוניות עולות על מוקשים. לא, לא. אז עושים מה שקרוי 'דריפטינג', הפלגה במקום מול עדן. חצי יום, יום. אני מתקשר לצים לשאול מה קורה )האונייה הייתה של הקיבוץ, תרשיש והמטען של צים(

הם עונים לי: " דני, מה אתה רוצה, תתקשר לבעל הבית שלך. "מתקשר לבעל הבת, אומר לי: "דני, מה אתה רוצה, המטען לא שלי, תתקשר לבעל המטען". בינתיים עוברים עוד יום, יום וחצי, מתחילים להיגמר לנו המים המתוקים באונייה. הייתה לנו אפשרות לייצר מים אבל רק תוך כדי הפלגה של 7-8 קשר. ואז התחלנו להפליג, אפ
אנד דאון )הלוך ושוב( ואז מתברר לי שלייצר טונה מים עולה יותר מטונה דלק, ועוד מעט יגמר הדלק. הודעתי בקוד לחיל הים: "רבותי, אם אני אעבור או לא אעבור, ואם יקרה או לא יקרה משהו, הקפטן תמיד אשם. אני עובר" ירדתי למייצרים ואני רואה שם 12-13 אוניות ממתינות להיכנס לים סוף. עברתי את כולן. מישהו כנראה ראה על האונייה שנמל הבית הוא חיפה ואמר, הוא בטח מכיר, אז בוא נפליג אחריו. אני נכנס למייצרים ב 5 לפנות בוקר, שיהיה קצת אור.

הקצין הראשון, ליבה, אומר לי: "קפטן, תסתכל מאחור." אני מסתכל ורואה שכולם נוסעים. ראינו קודם בסרט משט של סטי"לים, יש עוד מה ללמוד מהחברה של צי סוחר. הם שמרו קורס ומרחק על המילימטר, כולם אחרי. אני החלטתי מראש להפליג בין השרטונות. האונייה הייתה עם שוקע של 13 מטר ועומק המים היה 14 מטר. אתה מפספס ימינה או שמאלה ואתה מתיישב על הסלעים. הבנתי שאיפה שיש שרטונות, אין מוקשים. 12 בצהריים הגעתי לאזור השרטונות בחוף המערבי של ים סוף. מסתכלים אחורה, היה איזה אנגלי, שאני לא אשכח אותו, הוא כנראה החליט שאני קצת משוגע. הוא חתך למסלול הרגיל, אחריו, עוד אחד ולאט לאט כולם, ואני נשארתי לבד. ב 3 אחרי הצהריים שמענו את האנגלי בקשר שהוא מבקש עזרה כי עלה על מוקש. 10 דקות אחרי זה הנורווגי )עלה על מוקש-ד.נ(. אני מודיע את המיקום, שולחים לי מברק מחיל הים: "תן לנו מיקום מדויק, אל תעשה מאתנו צחוק. כי לפי המפות של חיל הים, אני הייתי כבר על שרטון. היה לי מזל, היה לי מד עומק אלקטרוני מצוין. עברנו את זה בשלום. הצוות לא רצה לישון, פחדו שאם מתפוצצים, עדיף להיות למעלה ולא למטה. וכך הגענו לאילת בשלום.

תמלל: דוד ונציה ניצן (דריו)

יהי זכרו של דני הרפז ברוך !

דור המשך

◊ במבט קדימה, בדצמבר 2024 בנו של דני הרפז, אייל הרפז, דור המשך, קיבל בחברת "צים" מינוי לרב-חובל באונייה "צים וירג'יניה" בצי הסוחר הישראלי.

חזרה לדף רשימת שמות הנפטרים