לזכרו של פרץ פנחס

רציתי לחלוק איתכם את מה שכתבתי עליו ואשמח לשמוע מכם אם הכרתם אותו ובאילו נסיבות, על איזה אוניות הפלגתם יחד, לאן, איפה שתיתם איזה דרינק, ובאיזה נמל עשיתם חיים יחד.

אני מצרפת גם כמה ציורים של אבא, ימאי בכל רמ"ח איבריו, גם כאמן. הוא אהב לצייר מאוד. (אם מישהו מעוניין לרכוש ציור של אבא אפשר ליצור איתי קשר בפרטי. יש עשרות ציורים.)

זה הפוסט שכתבתי היום:

אבא שלי נפטר לפנות בוקר.

השנה האחרונה הייתה קשוחה. המוות של אמא שלי השפיע עליו מאוד, ויחד עם בריאות רעועה, המצב הלך והחמיר.

אבא שלי נולד בחיפה ב 1939 למשפחה סלוניקאית, דוברת לאדינו. אבא שלו היה סוור בנמל חיפה, ושיחק בתיאטרון חובבים. אמא שלו, סבתא בלה, ניקתה בתים לפרנסתה. היה לו אח שאהב מאוד, יהודה, ויש לו אחות בשם רבקה שחיה בבלגיה.

אבא היה פרחח לא קטן, כמו שנהג להעיד על עצמו. עזב את בית הספר מוקדם, היה דייג, התגייס לחיל הים, שירת בסיני.

הוא היה מורד עקשן מאין כמוהו, במלוא מובן המילה. ואני גאה בכך שאני מאוד דומה לו בהיבט הזה. הוא מעולם לא עשה מה שכולם עושים, ואני המשכתי את הקו הזה.

לאבא היו סיפורים ומעשיות וזכרונות "מפה עד באב אל מנדב" כפי שנהג לומר, אהב לספר אותם למי שרק הקשיב. היה איש חברותי, אוהב אדם, מצחיק, מגניב לגמרי. היה לו קעקוע עתיק שעשה ברוטרדם, ועגיל, ושרשרות עם חרוזים צבעונים.

אבא היה ימאי רוב חייו. התחיל כדונקימן על אוניות קיטור, עבד על אוניית בננות, עבד על המיכליות שהביאו נפט בזמנו, ואז עבד שנים על קו מזרח אסיה על אוניות הקונטיינרים של צים. פפס ואני גדלנו על כאלה אוניות. מפליגות איתו למקומות שאנשים לא שמעו עליהם או ראו רק בתמונות. מגיל צעיר נחשפנו לשלל תרבויות.

אבא היה איש שאהב אוכל טוב, טבח יוצא מן הכלל, הוא אפילו פתח מסעדה לתקופה מסויימת. תמיד בישל הכין חתך קיצץ ערבב. אוכל היה מאוד מרכזי בחיים שלו, ובניגוד לבתים של חברים אחרים בהם האמא בישלה, אצלנו זה היה אבא . אוכל אסייתי היה האוכל הרגיל שלנו, ולמדנו לאכול עם צ'ופסטיקס בגיל מאוד צעיר. ותמיד היה איזה דרינק בסביבה. אפריטיף של קמפרי סודה וסלייס ליים, עם אמא שלי לפני ארוחת ערב. תמיד יין משובח. אוזו. ותמיד מוזיקת אולדיז אהובה ברקע. נט קינג קול. ברברה סטרייסנד. פרנק סינטרה. הוא במיוחד אהב את Starry Night של דון מקליין.   https://youtu.be/oxHnRfhDmrk

אבא אהב את העולם הגדול. הוא היה בכל מקום אפשרי בזמנים בהם אנשים לא חלמו אפילו לנסוע לחו"ל. הוא במיוחד אהב את סינגפור והונג קונג, ואת אוסטרליה.

אבא היה אחד מהקבועים בכפר של רפי נלסון. בגלויית הפרסום הראשונה של הכפר, אבא עומד שם, בלי חולצה, מחייך, עם בקבוק J&B. הכפר היה הבית השני שלנו. פפס ואני מסתובבות יחפות על החוף, אבא ואמא בפאב של הכפר, על המרפסת של הקבועים, מוקפים חברים, ובירה.

אבא היה אמן בנשמתו, צייר אוטודידקטי עם כשרון מדהים, הוא הקדיש את רוב שנות הפנסיה שלו לציורים, בעיקר של הים, סירות, אוניות. היו לו ידי זהב. הוא תיקן הכל, התקין הכל, בנה הכל. לא היה דבר שהוא לא יכל לעשות. ותמיד היה לו עט בכיס החולצה. תמיד.

אבא אהב לקרוא וממנו קיבלתי את האהבה לספרים. הוא נתן לי במתנה את "היסטוריה" של אלזה מורנטה כשהייתי ממש צעירה. תמיד המליץ לי על ספרים, קנה לי המון ספרים, קראנו ביחד ספרים. תמיד היו בבית גיליונות של "העולם הזה" והעיתון "חדשות", שנינו אהבנו מאוד את אורי אבנרי ואת סילבי קשת.

אבא היה אבא נהדר. אוהב את פפס ואותי יותר מכל דבר אחר. הוא תמיד אמר שהוא אוהב אותנו הכי בעולם ולכן לא יכול לאהוב שום דבר אחר. כל האהבה שלו הלכה אלינו.

אבא משאיר אחריו מורשת עשירה ומשמעותית.

לנצח נתגעגע.