צבי שידלו, רב-חובל
(2007 – 1925)
רב-חובל צבי שידלו הלך לעולמו כשהוא בן 82.
צבי שידלו נולד בתל אביב, בנעוריו אהב לשוט בסירות בירקון. ב-1944-1948 היה מדריך בבית הספר הימי בחיפה, אלוף (בדימוס) שמואל טנקוס, מפקד חיל הים לשעבר, זוכר אותו כ"בעל מקצוע מצוין".
במלחמת העצמאות הוא היה מפקד נחתת ואחר כך מפקד שייטת ספינות משמר-דרום. ב-1952 הוא הפליג על הספינה "נירית" – ספינת עץ תלת-תרנים במשקל 500 טונות, שידלו התגאה בכך שחידש בה את השימוש במפרשים, כדי לתגבר מדי פעם את המנוע החלש. מנישואיו לחולדה ברגשטיין נולדו גדי ורותי.
בקיץ 1954 גויס שידלו על ידי מנהל חברת הספנות "פוסידון", לאסוף צוות שיעביר את הספינה שנקנתה, מנמל מאסאווה שבאריתריאה דרך תעלת סואץ לחיפה. הייתה זו תוכניתו של משרד החוץ תחת משה שרת, לבחון אם תאפשר מצרים מעבר לאונייה תחת דגל ישראלי, בהתאם לאמנת קושטא לחופש השיט.
ב-20 בספטמבר 1954, אחרי המתנה מורטת עצבים בחום המעיק של מאסאווה, הפליגה לדרכה הספינה שנקראה מעתה "בת גלים", כשעל סיפונה בשר משומר, עורות ולבידים. ערב ראש השנה תשט"ו, כשנכנסה הספינה לפורט תאופיק, טענו המצרים כי שידלו ואנשיו הרגו שני דייגים מצרים, והובילו אותם לבית הסוהר הצבאי בקהיר, שם עברו עינויים קשים.
מאיר שמולביץ (מרק), קצין שלישי באונייה, מספר כי כששברו המצרים את שיניו נתן לו שידלו כדור הרגעה, אך שמולביץ החזיר לו את הכדור משחש שהקברניט סובל יותר ממנו. כשהועברו לבית הסוהר האזרחי, השתפר מעט היחס. חובל שני רפאל שפינט (שפוקי) שישב עם שידלו בתא, נזכר בסיפורי הים המרתקים שלו אותם שמע בשבי המצרי.
אחרי מהומה בינלאומית ו-96 ימים בכלא המצרי, שוחררו שידלו וצוותו. אלכס צור, מכונאי 3, כתב בספרו "ושבט מצרים יסור", כי שידלו סירב לחתום על הצהרה שהיחס המצרי היה טוב. ב-1 בינואר 1955 התקבלו הימאים בצהלות כגיבורים, על הגבול ליד מפלסים. בשוך השמחה הסתבר להם כי החברה מסרבת לשלם להם אש"ל על תקופת שביים.
שידלו המשיך להפליג, עד שהפך לנתב, ואלחנן ליבסמן, מנהל מחלקת ים בחברת החשמל, מספר איך עד גיל 70 טיפס עמו שידלו על מיכליות וקשר אותן במעגנים הפתוחים מול תחנות הכוח – העיקר לא להתרחק מהים האהוב.
כתב אורי דרומי, עיתון הארץ
יהי זכרו ברוך !
