נץ (קותי) יקותיאל, רב-חובל, סגן אלוף
(1927-2015)
רב-חובל נץ (קותי) יקותיאל הלך לעולמו כשהוא בגיל 88.
אבא יקר, נולדת בצ׳כיה הוריך, היו מהפעילים הציונים המובילים בצ׳כיה, משפחה אמידה אך צנועה ומאופקת, יקים במלוא מובן המילה. כשאתה בן ו ו, החליט אביך שהיה ציוני לעלות לארץ ישראל על אונייה בשם מרקו פולו. הגעתם לרציף בנמל העיר חיפה במרץ 1939, היית מראשוני הצוערים בבית הספר הימי שעל יד הטכניון שלימים הפך להיות בית הספר "קציני ים בעכו". אביך נפטר בטרם מלאו לך 18, החלטת באופן עצמאי לצאת לעבוד בים ולהרוויח כסף – מאז דרכך הובילה אותך מתפקיד של נער סיפון על אוניה מונעת פחם בשם עליזה לגשר הפיקוד בתור רב-חובל של כליי שייט רבים בחיל הים ובצי הסוחר הישראלי.
במלחמת העצמאות התנדבת והשתתפת במבצעים של הפלי״ם והמשכת בקריירה צבאית מגוונת ומרתקת בחיל הים: שרתת על אוניות הפלי״ם הראשונות: האילת, החנה סנש, תמיד זכרת כל פרט ופרט בהיסטוריה של כל אחד מאותם כלי שייט. מונית לסגן מפקד "השייטת הקטנה" ממנה צמחו פלוגת ספינות הטורפדו והנחתות. נשלחת לצרפת לבית ספר ללוחמה תת-ימית, הוסמכת לסגן מפקד צוללת, פיקדת על לא פחות מחמישה כלי שייט ביניהם הקורבטות והמשחתות ההגנה, האילת והחיפה. מילאת שורה של תפקידי מטה, משלחות רכש, ראש ענף מבצעים, ראש ענף הדרכה ומשם לפיקוד על בסיס הדרכה של חיל הים, תפקיד אותו אהבת מכל. פיקדת בחרום על בסיס אשדוד במלחמת ששת הימים ולאחר מכן על המרחב הימי בזירת ים סוף. כשהשתחררת מחיל הים בשנת 1969, אב לשלושה ילדים קטנים, התחלת בקריירה שניה בחברת צים שנמשכה מ-970ו למשך 22 שנים בהם התפתחה התעבורה הימית ואמצעי הניווט לעידן המודרני שכולנו מכירים היום. התחלת להפליג בים בעידן של ניווט על מפה מנייר עם עפרון, מחוגה וסקסטנט, כשהקשר היה מורס אלחוטי, הרבה לפני שה-פקס והטלפון הלווייני הומצאו. הוסמכת לרב חובל והתחלת בפיקוד על אוניות מסע קטנות וישנות כמו האונייה "רבקה", משם לאוניות מסע גדולות יותר "גלילה", "גדרה", "אתרוג", אוניות הגלנוע "איריס" ו"נרקיס". כשאת רוב הקריירה שלך בילית על גשרי הפיקוד של אוניות המכולה החדשות והמודרניות איתן הקפת את הגלובוס פעמים רבות בכל תנאי מזג האוויר. "צים סוואנה" הייתה האונייה שאותה השקת והייתה האהובה עליך ביותר. פרשת מצים אך לא ויתרת על הים, המשכת את פעילותך הימית והסמכת דורות חדשים כמפקח בחינות קציני-ים במשרד התחבורה עד שנת 2008. תמיד אמרת שתכונות האופי של רב-חובל צריך שיהיו סמכותיות, מופנמות, עצבי ברזל, התנהלות עצמאית ובלתי תלויה וכך היית, טענת לא פעם בפנינו שהפלגה בים זה אך ורק למקצוענים ונהגת לעקוץ בחיבה ולכנות אותנו יאכטונרים חובבנים.
ריחו הנעים והמתקתק של עשן המקטרת (רב חובל – איך אפשר בלי) שלימים הוחלפה בכובע מצחייה נצחי יישארו לנו כזיכרון ילדות. את התכונות שכל כך היו בולטות אצלך של יושר, צניעות, נאמנות, הוגנות, כבוד לבני אדם באשר הם, הטמעת בנו וכפיקודיך שנהגו לכנות אותך קצין וג׳נטלמן. בכל מקרה רב חובל צריך חוף לחזור אליו, הקמת משפחה לתפארת עם אישה עצמאית ודעתנית, ילדים ונכדים. אמנם נעדרת לתקופות ארוכות מהארץ אבל תמיד ידענו שאתם ההורים.
אתה שרוב שנותיך שהית במכתבי הים הפתוח – השנים האחרונות היו לך קשות מנשוא, המחלה, האשפוזים, הריתוק לכיסא גלגלים ולמרות זאת המשכת להתנהג כמו רב חובל, סב ואב למופת, לפגוש חברים בפרלמנט ולספר סיפורי הרפתקאות לנכדים אותם כל כך אהבת, שחזרו ובאו לשמוע. בן 88 היית במותך, שייך לדור מפואר שנלחם והקים את המדינה ולקבוצת יורדי-ים מתקופה שלא בכדי מכנים אותה תקופה שאנשים היו עשויים מברזל והספינות מעץ. אבא יקר, פועלך והתנהלותך לאורך השנים מהווים וימשיכו להוות לכולנו השראה ודוגמא, אנחנו מקווים שהגעת אל הנחלה ומצאת שלווה. אני אוהב אותך, כולנו אוהבים אותך אבא, נוח בשלום איש יקר.
הספד מאת הבן מיכאל (מייק) נץ, מתוך מגזין צים 91 עמוד 51.
יהי זכרו ברוך !
