לזכרו של שאול בן-טוב

שאול בן-טוב ז"ל

(1995 )   – מס. פנקס ימאי…   מס. הסמכה…

שאול בן טוב נספה באסון טביעת האונייה "מינרל דמפייר", חכורה לחברה הרשומה בישראל, ב-22 ביוני 1995. האונייה טבעה במהלך הפלגה מברזיל לקוריאה, באסון נספו כל אנשי צוותה, 9 ישראלים ו-21 פיליפינים. שאול בן טוב, ששימש קצין מכונות ראשי האונייה "מינרל דמפייר, נמשה מהים והובא לקבורה בישראל.

לאחר חיפושים נמשו גופותיהם של שאול בן טוב ועוד ארבעה ישראלים שאותרו והובאו לקבורה בישראל.

• סאלי בן-טוב אלמנתו של קצין מכונות ראשי שאול, שנה לטביעה אומרת – "במה אנו נתלים? בגופה, בשרידים. זה אבסורד, אבל זאת עובדה. קבר זה מקום ללכת אליו, יותר קל כשאת יודעת שהבנאדם נמצא לידך ולא בארץ נכר, בלב ים. יש לך כתובת. זו האמונה של הדת שלנו, שעושה את זה יותר קל. אני יודעת באיזה אי-ודאות איומה חיים כל חסרי המזל, שעדיין לא מצאו את גופות יקיריהם. הם מקווים שאולי הם בכל זאת חיים על איזה אי, או שנאספו על ידי דייגים. שנה עברה, ואני, נהגתי להפליג עם בעלי על האונייה הארורה הזאת ומכירה על שער וכל תא, לא משתחררת מהסיוטים בלילה. אני מנסה לדמיין מה עבר עליהם, מה עבד על בעלי בדקות האחרונות. מצאו אותו בחדר המדרגות. הוא ניסה להציל את עצמו, אבל לא הספיק. המטען הקטלני השקיע את האונייה בשניות.

אני זיהיתי אותו, לא רציתי שמישהו אחר יעשה את זה. רציתי להיפרד. הם רצו להראות לי רק את הפנים, כי פחד ממה שנשאר מהגוף. הפנים שלול היו עצובים, הייתה עליהם הבעה של פליאה. רציתי שיראו לי את הכול, את כל הגופה, לראות מה הדגים עשו לו. התכוננתי לראות גופה מרוטשת, אבל הוא היה שלם, וזה עשה לי שקט על הנשמה שהוא לא סבל. שאלתי אותו: למה לא הצלת את עצמך? למה עשית לי את זה?

עברה שנה, ואני עדיין חיה בצל האבל. כל הבית מלא בתמונות שלו. אני לא יוצאת לשום מקום. פעם בחודש הולכת לומר קדיש עם המשפחה שלו. אני ברת מזל שמצאו לי אותו. לפעמים אני מתביישת שמשפחות שלא מצאו מצלצלות אליי, אני בטיפה במצב יותר טוב מהן, אז לא נעים לי. התחלקנו לשניים – אלה שמצאו להם ואלה שלא".

פורסם בעיתון ידיעות במוסף שבע ימים 28-6-1996

יהי זכרו ברוך !