לזכר זאב בנוש

זאב בנוש היה חלק מחיי בשלושה פרקי חיים שונים. הראשונה הייתה בשנים בהן שרתי כקצין ימי בחברה ורב-חובל בנוש שימש כאחראי על הקצינים באגף הצוות.

השנייה הייתה בשנים הראשונות לעבודתי בחוף, בתפקיד עוזר למנהל תפעול אזורי ביחידת שרותי צפו-אמריקה כאשר רב-חובל זאב בנוש החליף את רב-חובל אדי נובוטני יבל"א בתפקיד מנהל תפעול אזורי. השלישית אינה קשורה ליחסי עבודה אלא ליחסי ידידות וחברות. היינו משתייכים לאותה חבורת קפה מצומצמת שהייתה נפגשת בדבקות לפחות פעמיים ביום בשעות קבועות לשתיית קפה שחור המוכן לפי כללי הטקס.

בכל המפגשים שלי עם בנוש, עמד לפני אדם נעים, חביב, מתחשב. תמיד הופיע עם הסיגריה הנצחית בפיו שעליה לא היה מובן לוותר למרות השיחות הרבות שהיו בינינו בנושא. לכל אדם החסר בתפקיד במקום עבודה יש תחליף אולם לחבר אין תחליף. חבר ממקום עבודה, כזה ששמחת לפוגשו בבוקר במסגרת העבודה ומחוצה לה – אין תחליף וכזה היה בנוש עבורי וכך אזכור אותו תמיד.

נודע לי על מחלתו האיומה בעת שהותי בשליחות ממושכת בחו"ל. כל פעם שהגעתי ארצה הקפדתי לבקרו וכאב הלב לראות כיצד אדם חזק, בגוף ובנפש, הולך ודועך. לאשתו, ילדיו ונכדיו – פונה אני בתקוה שלא ידעו עוד צער ויזכרו את זאב הגאה והחזק. חבר יהי זכרו ברוך.

כתב יוסי הולנדר, פורסם במגזין צים.