השורה "לחיי הספינות שבדרך" נלקחה משירו של נתן אלתרמן "נאום תשובה לרב חובל איטלקי, אחר ליל הורדה", שנכתב בשנת 1946. השיר נולד בעקבות אחד מלילות ההעפלה לארץ ישראל, בתקופת המאבק בבריטים על עליית יהודים מאירופה לאחר השואה. באותו לילה נתפסה אוניית מעפילים "חנה סנש" על חוף נהריה בידי הצי הבריטי, אך המעפילים הצליחו להימלט, ואלתרמן כתב את השיר כתגובה פיוטית וציונית.
לחיי הספינות שבדרך
המסר של השיר מציג נאום דמיוני שבו המשורר משיב לרב-חובל איטלקי, מפקד הספינה, ששואל מדוע היהודים מסכנים את חייהם ומורידים מעפילים אל חופי הארץ באישון לילה.
בסיום השיר כותב אלתרמן את השורה: "ולחיי הספינות שבדרך!" – שורת סיום מברכת, מעין הרמת כוסית פיוטית לספינות המעפילים שעדיין מפליגות, ומשמשת סמל לתקווה, לאומץ, לחיים, לחירות ולאמונה בצדקת הדרך.
המשמעות בקרב אנשי הים
במרוצת השנים קיבלה השורה "לחיי הספינות שבדרך" משמעות ייחודית ועצמאית בקהילת אנשי צי הסוחר הישראלי, עד שהפכה לברכת פרידה ונשיאה מסורתית בקרב ימאים. אף שהשיר לא נכתב במיוחד על הים או על ימאים, הדימוי של "ספינות שבדרך" – כסמל לחיים בתנועה, הפלגה אל הבלתי נודע ותקווה לשוב בשלום – הפך לסמל מרכזי בתרבות הימאים. לאחר קום המדינה אימצו אנשי צי הסוחר הישראלי את הביטוי "לחיי הספינות שבדרך" כסיסמה וקריאת ברכה. עבורם הפכה השורה לסמל של אחווה בין ימאים, לברכת יציאה לים וחזרה בשלום, ולציון רוח ההעזה של ראשית הצי העברי והעפלה. הביטוי נשמע בנמלים, בטקסים, בהרמות כוסית, ולעיתים אף נכתב על לוחות זיכרון לאוניות ולאנשי ים שנעלמו בים.
לסיום
בקרב הימאים הישראלים, המשפט הזה הפך עם השנים לסמל המבטא את הכבוד למקצוע הימי, את הבדידות והגעגוע שבים, ואת התקווה הנצחית להפלגה מוצלחת ולחזרה הביתה. במובן זה, "ולחיי הספינות שבדרך" אינה רק שורה משיר – היא מנטרה ימית שמגלמת את רוח הצי הסוחר הישראלי כולו.
- ”עֲנָנִים עַל רָאשֵׁינוּ, הָרוּחַ אֵיתָן”
- ”עוֹד נָשׁוּב נִפָּגֵשׁ עַל הַמַּיִם”
- ”לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ”.
השיר נאום תשובה לרב חובל איטלקי
כתיבה: קצין מכונות ראשי שמעון אוזן, נובמבר 2025, עבור אתר SeamanPhoto
◊ במבט אישי – במסגרת עבודתי בחברת "צים" אוכל להעיד שאת הברכה "ולחיי הספינות בדרך" שמעתי בהפלגות רבות בקריירה הימית שלי, ועבורי זה סמל שותפות ואחווה לדרך משותפת.
