בשבועות הראשונים בתפקידי כמפקח אונייה, עוד בתקופת הלמידה, החלטתי לכתוב הערות בזמן אמת על ההבדלים בין תפקיד מפקח אונייה במשרד לבין קצין מכונות ראשי באונייה. הצלחתי להתמיד בכתיבה רק מספר שבועות, שכן בהמשך – בשל אינטנסיביות התפקיד – כבר לא התפניתי לכך. להלן מההערות הבולטות:
*****
הקשיים מחזקים ומחסנים, תוך כדי המאבק מורגשת התפתחות אישית אמיתית. יש סיפוק, והאמונה בצדקת הדרך מובילה לשינוי סדרי עדיפויות. איני חושש עוד ממה שאחרים חושבים.- הזמן במשרד רץ במהירות: יום מתחיל וכבר צהרים, סוף יום, סוף שבוע – והנה משכורת. אירוע רודף אירוע, מייל רודף מייל, בעיה אחת גדולה מחליפה אחרת. תמיד חסר זמן.
בים זה אחרת: לעיתים הזמן טס, ולעיתים כמעט עומד. חוויה קיצונית, מגוונת ובלתי צפויה. - כל אחד לוקח הפסקה בזמנו. אין הפסקת קפה משותפת. אתה שקוע במחשבה או בניסוח מייל חשוב, ולצדך מתנהלת שיחה קלילה ולא רצינית. חסרה תחושת הביחד.
- שינה סדירה – דבר שלא היה קיים בים. הכול קבוע וצפוי. מצד אחד נוח, מצד שני משעמם. פחות יצירתיות, יותר שגרה. אפילו הקפה – לבד, מול המחשב.
- חדר האוכל בבניין "צים" עמוס ורועש. תור ארוך, אווירה כמעט צבאית. ברור מדוע רבים מגיעים מוקדם.
- ביקור באונייה בחיפה עורר בי נוסטלגיה. התחושה הפיזית של האונייה, המפגש עם רב החובל – שועל ים ותיק – והדיאלוג הלא פורמלי בינינו לימדו אותי יותר מכל מסמך. זו חוכמת השטח.
- לאחר חודשים במשרד – חיי העבודה הפכו לרצף של שגרה: ימי הולדת, מיילים, מודעות אבל. לבוש מסודר, שעות קבועות, אנשים מנומסים. ובתוך כל זה – געגוע לים ולריגוש.
- במשרד מרבים לדבר על ילדים ונכדים – על השמחה וגם על הקושי. על דור הביניים כמעט ולא שומעים.
- שיחת היום היא הקוד האתי החדש. דגש רב על נושא ההטרדות והאפשרות לדיווח אנונימי.
10–15. הקוד האתי מעורר שאלות:
- האם הוא נועד באמת לערכים או לעמידה בדרישות רגולטוריות (SOX)?
- מי מפקח על ההנהלה? על מבקר החברה?
- מדוע לעודד אנונימיות במקום שקיפות?
- האם לא נוצרת כאן תרבות של פחד או ניצול המערכת?
המנכ"ל אמר: "צים עוד תחזור להיות בין עשר החברות המובילות בעולם." (בדיעבד – אכן כך קרה.)- מחשבות על טיולים בעולם לעומת חיי המשרד המצומצמים:
קומה שלישית – משרד – שירותים – קפה – חדר אוכל – ישיבות.
העולם הצטמצם. "עולמי צר כעולם של נמלה". - ביקור תנחומים אצל קולגה – רגע אנושי בתוך שגרת העבודה.
- יש מפקחים ותיקים שאינם מעודכנים בפרקטיקה היומיומית באוניות כיום.
- משפט נכון: "שיתוף פעולה ושקיפות מפחיתים כעסים."
- רעיון: תוכנה שתנטרל מבטאים באנגלית לצורך תקשורת ברורה במצבי חירום.
- בעבר כעסתי שלא קוראים את דוחות ההפלגה שלי. כיום אני מבין למה – אך מתחייב לקרוא כל הערה.
- בעיות בציוות צוותים לאוניות – חוסר התאמה וניהול "כיבוי שריפות". רק מי שהיה בים מבין את המשמעות.
- חודשיים ללא פציעות או לכלוך בידיים. אין עבודה פיזית – ואין תחושת יצירה.
- הסתגלות לאישור הזמנות רכש בסכומים גבוהים – עדיין קשה.
- סביבת עבודה שונה – מעורבת, עם יותר נשים. שינוי תרבותי עבורי.
- ניגוד עניינים: מפקחים הם גם חברי איגוד וגם נציגי החברה.
- הערכה למילון "מיכל" – כלי עבודה מצוין. מי עומד מאחוריו?
- חסר לי סיפוק של יצירה בידיים – פתרון בעיות פיזיות ולא רק ניהוליות.
- למרות הכול – אנשי הים הם הכוח המרכזי בתפעול החברה. המשרד הוא המטה, אך הים הוא השטח.
- סביבת עבודה מבוגרת יחסית – שיחות רבות על משפחה.
- אישור הזמנות – עדיין מלווה בהתלבטות ובחוסר נוחות.
- המפקחים הם הגשר האמיתי בין הים לחוף.
- הספרייה הטכנית מלאה בארגזים – חוסר סדר שמאפיין ארגון גדול.
- המשבר מורגש: השבתת אוניות, אי ודאות, אווירה מתוחה במשרדים.
כתיבה: קצין מכונות ראשי שמעון אוזן, אפריל 2026, עבור אתר SeamanPhoto
◊ במבט אישי – כל הערות נכתבו בזמן אמת בתחילת דרכי כמפקח אוניות (Superintendent) בחודשים ספטמבר אוקטובר 2010.
