צי הסוחר הישראלי

רויטל גדלה עם צים

אורח חיים של קצין-ים בצי הסוחר

מאז שנולדה ועד תחילת הקריירה שלה גדלה רויטל אוזן  במשפחה שהתאפיינה באורח חיים של קצין-ים בצי הסוחר הישראלי. את אישיותה ואופייה עיצבה בהשראת אורח החיים המשפחתי המיוחד.

אורח החיים המיוחד של הימאי מביא לצדו דברים חיובים למשפחה. את הימאי ואם הילדים, לכאורה ללא משענת לצידה, מתמודדת עם המטלות היום יומיות לבדה בהצלחה, נהפכת למומחית בפתרון בעיות ללא גבר לצידה.

בעיני הילדים, האמא הזאת נתפסת כאישה חזקה, חרוצה כל יכולה דמות האבא חיובית גם כן, כי הוא מביא הרבה שמחה הביתה כשהוא חוזר מהפלגה. דווקא הריחוק יוצר קשר אינטימי בין הילדים להורים. ההפלגות עם המשפחה מעשירות את עולמם של הילדים, אופקים חדשים נפתחים להם. חציית אוקיאנוסים, הפלגות בין יבשות והכרת תרבויות שונות, זהו לימוד גיאוגרפיה במיטבו ובאופן ישיר – ראיית המציאות והטבע בזמן אמת במו עיניך. החיים בין אנשי הצוות האונייה מאפשרים להפנים ערכים כמו אחריות, מקצועיות, התמודדות ועמידה בפני סכנות.

כאשר נכנסה לכיתה א', קיבלה רויטל תיק עם סמל של צים. אלבום תמונות הילדות של רויטל מקושט באוניות של צים מהפלגותיה עם המשפחה שהצטרפה להפלגות איתי. כאשר התגייסה קיבלה תיק מעוטר בשבעת מגני-הדות הזהובים של צים, ובכל יום עצמאות שלחה צים שי וברכה ששימחו אותה. כאשר הייתי חוזר מהפלגה ארוכה, זכורה לי הפגישה הראשונה עם רויטל, מסתתרת מאחורי שמלתה של אימא לינדה, ומסתכלת עלי רק בעין אחת. כך יומיים שלושה לא הייתה מתקרבת אלי, עד שהייתה מסתגלת ואז באופן פתאומי הקשר והאהבה בינינו היו פורחים. בחופשות הייתי מלווה אותה כל יום לגן ומחזיר הביתה עם מתנה קטנה. חברותיה בגן קינאו, ופעם שאלו אותה – "רויטל, אבא שלך לא עובד?" את המכתב הראשון עם בול ששלחה בחייה רויטל, שלחה לי לאונייה והיה כתוב בו רק "שלום אבא".

רויטל, שניחנה באופי שקט וצנוע, הצטיינה בלימודים מילדותה, והטיבה להתבטא בכתב ובעל פה. בביטאון צים משנת 1996 כתבתי על התגובות באונייה בלב-ים לרצח רבין. קיבלתי אז באמצעות פקס שיר על הכאב שבעקבות הרצח: "בקריאת הפקס בזמן אמת, כמעט דמעות בלב, כיצד ילדה קטנה כל כך יכולה במילים פשוטות ביותר לבטא את רגש הצער והכאב?" הילדה הזו הייתה רויטל.

"זאת רק ההתחלה"

רויטל השתתפה בחוג למשחק, הופיע בפני ילדתי בית הספר יסודי ובהצגות בפני הורי ילדים בוגרים בנושא אלימות בקרב בני נוער ומתבגרים את המסר החזק בהצגה העבירה רויטל להורים ולהורים כשחקנית ראשית בהצגה. השאיפה למצוינות ולטיפוחה הפכו אצל רויטל לתכונה מאפיינת. היא למדה בתיכון במגמת ביולוגיה ולבגרות, ושנה אחרי שנה הצטיינה בלימודיה. בחלק מטקסי ההצטיינות רויטל הייתה עם אימא לינדה ואחיה שירלי ואליאב, שעה שאבא היה רחוק בים בהפלגה. בשנותיה בתיכון התנדבה למגן דוד אדום, עברה את מסלולי ההכשרה והתחילה לאהוב את תחום הרפואה. כנערה הדריכה חניכים והעבירה קורסים בעזרה ראשונה למבוגרים. רויטל ניסתה להתקבל לעתודה ברפואה וכשזה לא צלח התגייסה, בתקווה שבהמשך תלמד רפואה. אבל "חיידק" המצוינות, הדבקות במטרה והרצון להיות תמיד הכי טובה, ניווט את דרכה לעתיד. מרגע גיוסה הפגינה רויטל את המקצועיות, אומץ, מוסריות, ומתן דוגמה אישית.

רויטל התקדמה במסלול הצבאי, ולאורך כל הדרך תמיד אמרה "זאת רק ההתחלה". רויטל הקטנה ביישנית משהו ורגישה, הפכה פתאום למפורסמת. הפרסום רדף אותה לפעמים אפילו ללא ידיעתה – כותרות סופרלטיביות לרויטל שנחבאת אל הכלים! רויטל בצנוע המשיכה קדימה כאילו כלום לא קרה. לנו – הוריה לינדה שמעון, ולאחיה שירלי ואליאב, ממשיכה רויטל להיות הילדה הרגישה והאהובה כמו תמיד. זוהי רב-סרן רויטל – מפקדת סוללת כיפת ברזל הראשונה בארץ.

 

  קצין מכונות ראשי שמעון אוזן, מפקח אוניות בצים, מספר על משפחתו ועל בתו, רס"ן רויטל.

 

 


 פורסם במגזין צים מס 90, ספטמבר 2014, עמוד 30 – 31.

פורסם בספר "ימאים מספרים" של צבי לזר, 2016, עמוד 256 עד 258.

 

♥ עוד כתבות לקריאה

 

תוכן עניינים

מודעות

הבובות של לינדה