הפרטת חברת השייט הלאומית

לאחר המתנה ארוכה התבשרנו על מכירת החלק "הלאומי" של "צים" לידיים פרטיות. לכאורה כל עובדי "צים" צריכים להיות שמחים ומרוצים –בעל בית חדש, התלהבות, וחלומות אבל אפשר להבין, יש לעובדים חששות ושאלות רבות.

"צים" חברת שייט לאומית

יש בי מן הרגשה שעוד נתגעגע לחלק הלאומי שהיה ב"צים".

חברת "צים, הייתה גאות הרבה אזרחים, חברה שהתרחבה והניפה בגאון את דגל ישראל על אוניותיה ברחבי העולם. מעבר לזה ש"צים" הוא מקום עבודה מכובד, כולנו הרגשנו שייכות ושותפות לעשייה. בסתר ליבנו תמיד אמרנו –צים מרוויחה, המדינה מרוויחה.

אין ספק, כל העתיד של "צים" מתקשר להיסטוריה של המדינה והעם היהודי, משהו כמו הקשר בין אנייה לים.

אין אפשר שלא להתפעל כאשר קוראים היום את דברי דוד בן- גוריון, בקורס קציני-הים, ישראל והים.

"כשם שעלינו להפריח שממות הנגב –כך עלינו לכבוש מרחבי הים. ארצנו הקטנה תשגה ותתרחב, אם נבין שחוף-הים אינו מחיצה וגבול – אלא גשר ופתח לאימפריה ענקית המשתרעת כמעט לאין-סוף על גלי הימים השוקקים חיים ועושר וכוח ועוז. בכיבוש הים תתפשט מדינת ישראל בכל הארצות, והדיג והשיט, יישא הדגל הישראלי לשבעת הימים…"

"צים" התפתחה והשתלבה יפה במערך העולמי של ההובלה הימית במכולות ונהפכה לחברה בין לאומית. מחברה קטנטונת בעלת אנייה אחת ללא שום מסורת ימית ועד לחברה בינלאומית עם עשרות אוניות המובילות מכולות של שנות האלפיים. בכל הזדמנות שהזכירו לנו ש"צים" צועדת בראש השיירה, בין תריסר הגדולות בעולם, התמלאנו בעוד גאווה ישראלית. תמיד דגל "צים" היהודי היה יחד עם דגל ישראל באוניות. זוכרים, אלפי עולים חדשים הגיעו למדינה בצי הנוסעים של "צים". המפגש הראשון של העולה עם ישראלים היה עם הימאי הישראלי. כאשר אומרים ש"צים" הייתה קשורה לעם היהודי, מתכוונים לדבר הכואב מאוד שעבר עמינו. בכספי השילומים צמח והתפתח צי הסוחר ו"צים" הלאומית הייתה המובילה. במלחמות, שער הים היחידי נשאר פתוח באמצעות אוניות "צים". אוניות קיימו את הקשר הימי והביאו אספקה חיונית. יש אומרים אפילו שעדין לא גילו לנו הכל בעניין "צים" וביטחון המדינה. היו גם מאבקים, שביתות גדולות, משברים ואבסורדים גדולים אך בסופו של דבר תמיד משפחת "צים" המשיכה להפליג קדימה. רשות הדואר הוציאה מספר בולים לכבוד "צים", תמיד היה כתוב שם: חברת השייט הלאומית, המוביל הלאומי ועוד "לאומיים" כאילו היו. מחלונות משרדי "צים" יכולנו להשקיף לעבר נמל חיפה, ראינו את סמל "צים" על ארובות האוניות ואפילו יכולנו כמעט לדבר עם הצוות משם. במשבר הספנות העולמי הגדול, חברות ענק בכל העולם טבעו. "צים" הלאומית הצליחה לצאת מהסערה הגדולה והמשיכה לצוף על פני-הים. קשה להניח כי "צים" הייתה מגיע להישגים כה מרשימים ללא גיבוין של ממשלות ישראל במרוצת השנים. היהודים בתפוצות עשו עסקים עם "צים" הלאומית, הם ראו בהתקשרויותיהן העסקיות מן תרומה ועזרה למדינה ישראל.

כמובן שלצד "צים", בסלג- ראשי תיבות של צי ישראלי מסחרי, היו אלפי ימאים ואנשי חוף. כולם היו באותה סירה, מלצרים, סיפונאים, טבחים, מכונאים, חשמליים, אלחוטנים, חובלים, מכונאים ראשיים, רבי-חובלים, מנהלים, סוכנים, פקידים, מהנדסים ועוד, כולם בסופו של דבר הצליחו להשיט את הסירה רחוק – רחוק. אי אפשר שלא להזכיר את העצב והכאב, תאונות עבודה, שריפות, היעלמויות וטביעות, חברים היו שם.

הנה כך מסתיימת תקופה ומתחילה תקופה חדשה. היום אני מרגיש מן ריקנות, ואקום, על זה שאף אחד "לאומי" לא אומר כלום, משהו על תקופת "צים". משהו סמלי, קטן, שר התחבורה, שר האוצר או אפילו ראש הממשלה, שיסכם, יגיד מילה טובה על העבר, משהו שבעוד עשרים שנה נוכל לצטט כאשר נספר על "צים הלאומית". אנחנו עוד נתגעגע, אמרתי כבר?

מכירים, עסקים זה עסקים, זה מזכיר לי ים זה ים, כאילו מה –חשבתם אחרת? בעסקים פרטיים יש עליות ויש ירידות, מה לעשות. זוכרים, הייתה פעם חברת ספנות שקראו לה "החברה  הימית להובלת פרי". הצלחותיה של חברה זו נמשכו כעשר שנים, בתקופת השיא שלה נאמד רכושה ב-700 מיליון דולר והיא העסיקה כ-2000 ימאים ואנשי מנהל בחוף.

אנשי עסקים מביטים קדימה

רב-חובל אחד פעם אמר לי "אנשי עסקים תמיד מביטים קדימה רק היסטוריונים מסתכלים לאחור", כן, יפה, אבל

תמיד קיים חשש שקבוצת השקעות שנופלת או מסתבכת בענף מסוים, תקריב ענף אחר שלה כדי לצאת מהתסבוכת או לשרוד.

לשמחתנו מניות הממשלה של "צים", החלק הלאומי, אם אפשר לומר כך, נשאר אצל יהודי ולא רק יהודי, יהודי ישראלי שצמח במדינה. תארו לכם שחברה זרה כלשהי הייתה רוכשת את מניות "צים" ואז, מה היה נשאר מהחלק הלאומי של "צים"? קראתי בעיתון שאנשים מהממשלה לא כל כך מרוצים מהמחיר שקיבל האוצר עבור "צים", הם יכלו לקבל עוד איזה מיליונים. במחשבה שניה אני אומר, שתמורת להשאיר קצת מהלאומיות של "צים" בבית, זה שווה. נניח, עוד מיליונים בודדים, זה לא ישנה כלום, כי שמעתם כמה עולה המטוס קרב החדש שרכשנו, מה שמו? "אפ" משהו.

בנינו, תגידו –מי יכול להיות האדם המושלם ביותר להפעיל את "צים" אם לא הבעל הבית החדש שלנו? מבין ומכיר עניין, צמח וגדל מהספנות, קשה להאמין שיתייחס דווקא לספנות הישראלית כסתם ככה כעוד השקעה. זו ההזדמנות לברך את הבעלים החדשים בהצלחה, איך אומרים בערבית תתחדש? שהסירה שלנו תמשיך לשוט למרחקים. בקשה אחת לי אליך –שמור נא קצת על הלאומי של "צים", מדינה אחת יש לנו ולטווח ארוך לבטח זה יהי כדאי.

בחגיגות היובל של חברת "צים" נשיא המדינה, עזר ויצמן, בכבודו בא להשתתף, הוא בא במסוק לטקס, זוכרים! לסיום, בואו נזכר, נקרא ביחד את ברכת הנשיא לעובדי "צים" לכבוד חמישים שנה ל"צים".

חברת "צים" היא יותר מאשר חברת ספנות. "צים" היא אחד מאותם מפעלים שהקמתם הייתה כרוכה ללא הפרד בתקומת העם היהודי בארצו, מפעלים בהם חבר הצד הכלכלי עם ההיבט הלאומי. אוניות "צים" היו הזרוע העיקרית של מבצע העלייה האדיר בראשית ימיה של מדינת ישראל, המשך ישיר להעפלה. ובנוסף למטען האנושי היקר הובילו האוניות גם רכש בטחוני ומטענים חיוניים בעתות חירום.

לסיום

בחמישים שנות פעולתה של "צים" חלו שינויים רבים במערך השייט והתובלה הימית ברחבי העולם. "צים" השכילה להתאים את עצמה למציאות המשתנה ולתמורות המהירות ולכבוש מקום בצמרת עולם הספנות הבינלאומית. החברה הוכיחה שבעזרת חזון, דבקות במשימה, תעוזה ומצוינות אפשר להפליג רחוק."

בכתיבת שורה אחרונה זו, אני כבר חש געגועים בלב, מה אתכם חברים הקוראים ?

 כתב שמעון אוזן מהאונייה "צים אמריקה", בפברואר 2004. נשלח בים, בכניסה לסינגפור, מהטלפון הסלולרי האישי, דרך המחשב האישי, לרשת האינטרנט האי-מיל לכתובת דואר אלקטרוני של פרסום צים (ביטאון צים) ולחברי איגוד קציני הים. הכתבה לא זכתה לפרסום בביטאון.