נשות הימאים

חייהן של נשות ימאים

למשפחת הימאי אורח חיים חריג אשר לא תמיד מתקבל בקלות ובהבנה על ידי הסביבה. המסורת הימית הישראלית צעירה ועדיין לא התגבשה לכדי הכרה שלמה בחברה. אשת הימאי מתמודדת בקשיים בחייה היום יומיים כאשר בעלה נעדר מהבית ונמצא בהפלגה.

הנשים נאלצות להתמודד לבד, לקבל החלטות לבד, לגדל את הילדים לבד. לצד ההתמודדות הלא פשוטה הזו הן גם דואגות לקריירה שלהן ולהתפתחותן האישית.

מה עושים כשהילד מאושפז בבית-חולים כשהבעל בעיצומה של הפלגה ארוכה? שלא לדבר על לעשות טסט לאוטו לבד. הכל לבד… "כל כך הייתי צריכה אותו, רק אז הבנתי, שאני הולכת להיות לבד גם ברגעים מאוד קשים". הקושי של להיות לבד.

כולם מכירים את עובדת הבדידות וריחוק מביתם ומשפחותיהם של הימאים אך מעט מבינים את עומק הקשיים של בנות זוגם אשר נשארות לבדן עם הבעיות שבחיי המשפחה. נשות הימאים אינן יכולות לספר מה עוברות עליהן או לשפוך את ליבן בפני כל אישה, רק אישה שבאותו מצב מסוגלת להבין מה עובר עליהן באמת ולתמוך.

כאשר הימאים נמצאים בים הם עובדים עם ימאים אחרים אשר כולם נמצאים באותו סירה. הם יכולים לשתף ולדבר זה עם זה על בעיותיהם. אבל נשות הימאים לרוב אינן מכירות אישה שנמצאת במצבם ומעדיפות, אפילו כשזה ניתן, לא לשמור על קשר עם נשות  ימאים אחרות בגלל כל מיני סיבות אובייקטיביות.

בהנחה שחברותיהן לא נשים של יורדי-ים, הן לא יכולות להבין איך זה לגור לבד ולהיות נשואה באותו הזמן?

"כאשר אני לא יכולה לסבול את זה יותר, אני הולכת לחברותי הטובות ואני מדברת מעט, אך יש להן מושג מועט לגבי ימאים, הן לא יכולות להזדהות ולהבין את רגשות אשת הימאי. למרות שאני מדברת איתן, אני לעולם לא יכולה להעמיק כפי שאני רוצה. ובנוסף יש דברים רבים שהן לא מבינות ואני צריכה להסביר אותם שוב ושוב. זה מעייף מעט, אין אמפתיה".

או, "בעוד שאחרות מספרות מה קרה לבעליהן אתמול, אני משוחחת על מה שקרה לו כאשר הוא היה בבית בשנה שעבר".

"כאשר אני עייפה, אני  מאוד רוצה שבעלי הימאי יהיה לידי, אך אני תמיד נתקלת בשתיקה קבועה… אני חיבת להתמודד עם הלחץ ובאותו זמן לסבול מכאב הפרידה"

אפשר לשאר שאלו הן המחשבות שעוברות על נשות ימאים צעירות בעת היעדרות בעליהם.

אדם רווק יכול להיות בודד ולנהל חיים חופשים ויפים. אשת ימאי נמצאת במצב ביש: מאחורי החזות של להיות לבד, בתודעתה תמיד נמצא בין זוג שרחוק בים. לפיכך, היא לא יכולה לחיות כאדם רווק – המציאות היא שהיא גם לא יכולה ליהנות מהחיים המשותפים של זוג. היא נופלת בין השניים.

אצל נשות ימאים יותר מנוסות עולות מחשבות דומות כמו:  "הנשים במשרדי הן מסוג האנשים אשר צוהלות לנוכח חוסר המזל של האחרים. הן צוחקות על חשבוני, כאילו שבדידותי יכולה להזכיר להן את אושרן"

"כשאני יוצאת עם נשים אחרות, השיחות שלהן תמיד סובבות סביב הבעלים שלהן. לי אין בעל בבית. השהות איתן גורמת לי לחוש את הכאב של הבדידות שלי באופן חד יותר, לפיכך, אני מעדיפה לצאת לבד".

"הרגשתי את הבדידות הכי קשה, כל החלטה שלי כללה את מלוא האחריות. יש גם מצבים שסתם בא לך לחלוק עם בעלך רגעים קטנים של נחת או תוכניות בטלוויזיה או ספר, והוא איננו".

"יום אחד, היה קר וירד גשם, ראיתי זוגות תחת מטריה אחת, נצמדים זה לזה ומדברים אחד לשני באופן אינטימי. תחושת הבדידות לפתע עולה ממעמקי הלב."

"אני לעיתים רחוקות מזילה דמעות, לא מכיוון שאין לי דמעות, אלא מכיוון שהדמעות אזלו. גידלתי את בני לבד. בעלי ירד לים רק שבוע אחד לאחר ברית המילה של בני ולא חזר הביתה במשך חודשים. באותו זמן, אני באמת רציתי לעזוב ופשוט…",  "אני חזקה, אני אסתדר, אני לא מסכנה, אני אתמודד, ההכרה בקושי תעזור, זה עובר ונעשה יותר קל".

אשת הימאי והימאי במשך תקופת הנישואים שלהם עד לפרישה לגמלאות, נמצאים רק שליש מזמן זה ביחד. אז, מה בכל זאת מחזיק נשות ימאים מודרניים לחיות באושר ביחד עם בעליהן, אנשי ים?!  בכל זאת, במשפט אחד זה להיות ביחד…

להיות ביחד עם הבעל שחוזר מהפלגה

האושר הגדול שאשת הימאי מרגישה בחייה מספר רב של פעמים, אושר נעים, שאין כדוגמתו, שרק אשת ימאי, יכולה להבין את משמעותו ולהרגיש אותו, להיות ביחד עם הבעל שחוזר מהפלגה.

כתב: הימאי שמעון אוזן, 2007, בזמן הפלגה בצי הסוחר הישראלי עבור האתר "אני ימאי ישראלי". קריאה נוספת בנושא באתר "תקשורת ימאי – שמפחה".