לכידות קבוצתית בקרב הימאים
קבוצה מוגדרת כאוסף של אינדיבידואלים אשר מאוגדים ופועלים יחד למען מטרה משותפת. לכידות קבוצתית היא סך כל הכוחות הקושרים את חברי הקבוצה זה אל זה לרצות להשתייך לקבוצה עצמה ולייצג את ערכיה. רמת הלכידות בקבוצה נקבעת על פי כמות ועוצמת הכוחות החיוביים המושכים את הפרט לקבוצה וכמות הכוחות השליליים הדוחים את הפרט ממנה. הלכידות בקבוצה תהיה גבוהה ככל שהכוחות החיוביים יעלו בכמותם ובעוצמתם על הכוחות השליליים. קבוצה מלוכדת תאופיין בקשרים קרובים, רוח צוות, אחידות ורמה גבוהה של מוטיבציה וכתוצאת מכך זו תהיה מחוסנת יותר בפני קונפליקטים פנימיים ומאבקים חיצוניים המאיימים על קיום הקבוצה[1].
על פי Hechter (1987) לכידות קבוצתית היא פונקציה של שני גורמים בלתי תלויים. האחד, היקף המחויבויות הקואופרטיביות של הקבוצה, והשני הוא מידת ההסכמה של הפרט בקבוצה לפעול על פי מחויבויות אלה. ככל שמחויבויות הקבוצה מקיפות תחומים רבים יותר וככל שמידת ההסכמה לפעול על פי מטרות ונורמות הקבוצה עולה, כך ניתן לטעון שמידת הסולידריות הקבוצתית גדלה[2]. בקרב הימאים, איגוד הימאים הוא האיגוד היחיד המייצג אותם אל מול מעבידיהם. הקשר בין הימאים למעסיקיהם מתקיים עם תיווך הנהלת האיגוד. כמו כן, ערכי ונורמות קבוצת הימאים נוגעים לתחומים רבים בין היתר לתחומי העבודה ולשעות הפנאי בתחום האנייה.
בספרות המחקר מתוארים גורמים נוספים היוצרים כוחות חיוביים המביאים לכידות חברתית קבוצתית:
מחסור במידע לגבי אלטרנטיבות
– חברי הקבוצה שאינם מודעים לקיומם של אלטרנטיבות מחוץ לגבולות הקבוצה יהיו מוכנים לספוג את התכתיבים של חוקי וכללי הקבוצה ולא יביעו התנגדות. במקרה של אוכלוסיית הימאים, לא רק שהמידע נשמר בקרב הנהלת האיגודים אלא גם שאלטרנטיבות ייצוגיות לא היו קיימות עבורם והימאים נאלצו להסתפק בייצוגם על ידי האיגודים המקצועיים. איגודי הימאים שלטו בכל המידע ושחררו ממנו לפי ראות עיניהם לימאים המבודדים שבשטח הים. הקשר עם הימאים באניות באותה תקופה התבצע באמצעות מזכירי האיגודים ומזכירי החטיבות שביקרו באורח שוטף אניות המגיעות לנמלים בארץ ובאמצעות ביקורי הימאים ששהו בחופשת חוף בנמל הבית במשרדי האיגוד. בנוסף על כך, עד שנת 1976 האיגוד הוציא מידי חודש ביטאון שהופץ בין האניות והיווה תשתית תקשורת רחבה עבור הימאים המרוחקים ורק בשנת 1979, לאחר השביתה הגדולה, חודשה הפצתו.
חיבה הדדית בין חברי הקבוצה
– מקצוע הימאות לאותה תקופה אופיין באטרקטיביות נמוכה ובתדמית שלילית. כך מספר העיתונאי אוריאל עקביא על תגובות שקיבל לקראת התלות למסע הים: "נאמר לי כי צפוי לי מסע של חודש בחברה לא נעימה, כי מי מוכן להיטלטל על פני הגלים אם לא אחד שלא הסתדרו לו העניינים על היבשה, שבורח מעצמו ומנסה להתעלם מעתידו"[3]. כך גם בראיון שערכתי לקצין מכונה ראשי שמעון, מכונאי שלישי לאותה תקופה, קיבלתי רושם כי למרות עיסוקו בתחום זה לא ניתן היה להתגאות בו: "תדמית הימאי הישראלי באותה תקופה בעיני הציבור הייתה בשפל. כשהיו שואלים אותי מה המקצוע שלך הייתי אומר מכונאי ואף פעם לא ימאי, התביישתי! התדמית הייתה שכל הימאים שתיינים ושיכורים, כל הימאים מבריחים, גונבים מהמטענים וסוחרים גדולים, לכל ימאי יש כתובת קעקוע על היד, הרבה שתייה, קלפים ונשים, מקצוע ימאי בלתי מוסרי ובלתי מכובד". הימאים מצאו נחמה וביטוי לגאוות המקצוע בקרב השותפים למקצוע. כמו כן, קשר אישי וחיבה הדדית נוצרו בעקבות אינטראקציות חוזרות והן אלו שקשרו את הפרט לקבוצה עצמה ומזערו נטיות לצאת מגבולות הקבוצה ולא לתמוך בה. אופי העבודה המחייב שהות ממושכת באותו חלל גורם לחיזוק הקשרים החברתיים ומעלה את מידת החיבה ההדדית בין חברי הקבוצה.
קיומם של מטרות וערכים משותפים
– תפיסת איגוד הימאים כגוף שדואג לרווחת הימאים ולקידומם ברמה האישית וברמה המקצועית מעלה את המחויבות לקבוצה ככלל ולמנהיגיה בפרט. מזה שנים רבות הנהלת האיגוד והימאים עצמם פועלים לשם שיפור מצבם הנוכחי ויוצאים למאבקים תכופים כנגד חברות הספנות. המטרה העומדת לנגד עיניהם היא להביא לשיפור משמעותי במצבם תוך הפעלת לחץ על גורמי השליטה. לכידות גדולה קיימת כאשר יש לחברי הקבוצה מוטיבציה גבוהה להשיג את מטרותיה. מטרות האיגודים הוצגו כמטרות חשובות, כלכליות בעיקרן, המהוות מקור להמשך הנעת הימאים לעסוק במקצוע הגובה מחיר אישי גבוה.
הצלחה בהשגת המטרות
– אין ספק שלהשתלשלות ההיסטורית בהצלחת השגת המטרות ישנה משמעות מרכזית במידת הלכידות של חברי הקבוצה. קבוצה אשר ספגה הפסדים מרובים תתקשה לפעול למען השגת המטרה, לעומת זאת, קבוצה שחוותה חוויות הצלחה מרובות תמלא את מצבריה בכוח מדרבן וב"רוח החיל" המלווה בתחושת לכידות. ככל שמילוי המשימה מצריך פעילות גומלין הדוקה ומתואמת יותר בין חברי הקבוצה, כך גם תעלה חשיבותה של הלכידות הקבוצתית. הימאים הקצינים והדירוגים ונציגיהם באיגודים, עשו שימוש תדיר בנשק השביתה וגרפו הצלחות רבות בזכות הלחץ הגדול שהפעילו על חברות הספנות. הם "למדו" שעל מנת להשיג את מטרותיהם בהצלחה נשק השביתה הוא כלי יעיל, מהיר ואפקטיבי.
קיומו של אויב משותף או אויב קולקטיבי
– איום משותף ומטרות משותפות מהדקים את הקרבה והקשרים בין החברים ובכך מוגברת לכידות הקבוצה. בעתות של משברים ומאבקים תמונת האויב ניכרת לנגד עיני הקבוצה ותורמת לחוסנה הנפשי בהמשך המאבק. בתקופה זו "האויב" בו נלחמו הימאים והאיגודים המקצועיים היה איגוד חברות הספנות והחברות עצמן. כל אחד מהצדדים משך לכיוון מטרותיו ויעדיו שלו, הדבר הביא למאבק ממושך ללא תקשורת פתוחה ונכונות לשיתוף פעולה[4].
אם כך, ניתן להניח על פי עקרונותיו של Hechter ויתר הגורמים שצוינו לעיל, כי קבוצת הימאים מאופיינת ברמת לכידות קבוצתית גבוהה, מהווה גוף מלוכד, סולידרי ומחויב זה לזה. תפיסתם את האיגוד המקצועי ככזה שפועל לשם השגת מטרתם תוך מאבק מושך בחברות הספנות הגורף הצלחות בהשגת מטרותיהם מביאה אותם להתמסר לערכיו ולפעול על פי תכתיביו. מחקרים מראים שמידת לכידות בקבוצה קשורה לטיב הביצוע שלה. ככל שהלכידות גבוהה יותר, כך הביצוע טוב יותר ולכן קבוצות המאופיינות בלכידות גבוהה נוטות להגיע להישגים גבוהים. מכאן עולה השערת המחקר כי קבוצת הימאים המאוגדת תחת האיגוד המקצועי ומאופיינת ברמת לכידות קבוצתית גבוהה תאופיין בעמידות גבוהה למהלך השביתה ולניסיונות חברות הספנות להביא להפסקתה. סיפור השביתה יתאר את ניסיונות חברות הספנות להביא לסיום השביתה בדרכים פורמליות- דרך פניה לגורמי החוק, לנציגי הממשלה וניהול משא ומתן ובדרכים בלתי פורמליות- הפעלת לחץ כלכלי, השפעה על דעת הקהל ואיום על עתידם המקצועי.
קריאה נוספת מהעבודה
יחסי העבודה בענף הספנות בשביתה
לכידת קבוצה על חוזק השביתה, סיכום ומסקנות
—————————————–
ראיון עם קצין מכונות ראשי שמעון אוזן
ראיון של קצין מכונות ראשי דבי דוד מפקח אוניות
כתבה שירלי אוזן, ספטמבר 2009, עבודת סיום סמינר – שביתות בהיסטוריה, מרצה פרופ' דוד דה פריז, הפקולטה למדעי החברה, החוג ללימודי העבודה, אוניברסיטת תל אביב. השפעת לכידות הקבוצה על חוזק השביתה – מקרה של שביתת הימאים הגדולה בשנת 1978.
