"רצחו את רבין", "רצחו את רבין", צעקות נשמעו מפי התפעולן בפתח חדר המלאכה שבחדר מכונות הרועש. צירוף המילים "רצח" ו"רבין", מיד הפנו את כל המבטים אל התפעולן. נגשים אליו לוודא שלא מדובר בהתלוצצות כדי למשוך תשומת לב על הבוקר ולשתק את כולם במקומם. מיד התברר שלא צוחקים בעניינים כאלה. התפעולן שנהג להאזין לשידורים מהארץ מכל העולם בכל הזדמנות ולידע את אנשי הצוות בכל ענין רציני אומר: "שמעתי מהארץ בקליטה לא טובה שערבים רצחו את רבין".
תגובות בלב-ים לרצח רבין
תוך שניות לא היה אדם מאנשי הצוות בחדר המכונות שלא שמע את צרוף המילים הנוראות: "רבין נרצח". במכונה ממשיכים בעבודה אל תחילת יום שגרתי בלב-ים כאילו שהאוזניים עדין לא העבירו את המסר הנורא למוחנו עד שנאמת ונשמע פרטים נוספים.
בהפסקת עשר, Coffee- Time, כל מקלטי הרדיו באונייה קלטו את הידיעה המזעזעת מתחנות זרות, "ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין נרצח בידי יהודי". השוק משתק את כולנו. כל איש צוות באונייה הוא אזרח מדינת ישראל, כולנו מכונסים בתוך עמנו, אין שום ניתוחי מצב, שום פרשניות, שום הסברים מלבד החלפת העובדות היבשות שנשמעו מתחנות שונות בעולם.
אט אט, כל אחד מאתנו מתחיל לעכל את הידיעה הקשה בהרגשה שמשהו מזעזע קרה במדינתנו. במכונה ממשיכים בעבודה שגרתית בצורה רובוטית, כאילו מבקשים להסתיר את העצבות הפנימית, כאילו מבקשים לעכב מחשבות קשות לאחר העבודה. לא עוברת שעה וקצין מכונה לא יכול יותר ומתפרץ: "צריך להפסיק לעבוד, רב-החובל צריך לאסוף את כולנו, להוריד דגלים ולעצור את האונייה. אתם יודעים מה זאת אומרת שרצחו את ראש הממשלה שלנו ואנו ממשיכים לעבוד כאילו כלום לא קרה?". מיד תשובה ספונטני: "עכשיו שמעתי חדשות, בארץ המצב קשה מאוד, אנחנו על סף מלחמת אחים, לא צריך להחריף את המצב, צריך לדעת להתאפק ולשמור את הרגשות שלך בפנים, די מספיק!".
בארוחת צהרים באונייה כל אנשי הצוות ביחד, בחדר האוכל. האווירה קשה, השקט שלפני הסערה, אף אחד לא מעז להתחיל לדבר על זה. אט אט מתחילים להחליף עובדות על המקרה ולהגיד דברים ללא מחשבה עמוקה. מכל שולחן נשמעות תגובות, הערות ורגשות שונות כגון: "מה יהיה עכשיו במדינה?", איך קרה דבר כזה דווקא אצלנו?", "היו אזהרות", "רבין עשה הרבה למען המדינה", "הוא גרם זה לעצמו", איך זה שלא שמרו עליו מספיק?", "הוא היה האדם החזק היחיד שקידם את השלום, מה יהיה עכשיו עם השלום?", "איזה מדינה נהיה עכשיו?", "צריך לעצור את כל הקיצונים", "מה יהיה עכשיו במדינה?".
במשך כל היום ממשיכים להקשיב לרדיו. האונייה נמצאת באזור של האוקיאנוס הפסיפי, שאי אפשר לקלוט בו שדורי רדיו מהארץ. כל תחנות הרדיו בעולם, בכל השפו, מרחיבים דבור על יצחק רבין בראש מהדורות החדשות שלהם: רדיו יפן, BBC, RFE RADIO FRANCE INTERNATIONAL, VOICE OF AMERICA, מתחילים לזרום תגובות ממנהיגי העולם.
השעה באונייה בפזה שלמה מהשעה בארץ, שתיים עשרה שעות הבדל, קשה להתגבר עכשיו על הניתוק מהארץ. בשעות הלילה המאוחרות קצין הרדיו מקבל מאשת קצין סיפון שבאונייה שלושה דפי פקס צפופים מאוד, דפי עיתונות טריים מהארץ. מיד הוא משכפל בהגדלה ומפיץ בין כל אנשי הצוות. לרגע קט הרגשת הקלה, כמה נעים שמישהו שמבין את אורח חיוו של "איש-ים" והפליג פעם באונייה בהפלגה רצינית. קוראים פעמיים כל מילה וכל פסיק בשקט ובדממה ומבינים שעכשיו אנו חלק מעם שכואב את כאבו של רצח מנהיגו.
העצבות בפנים היא כל כך עמוקה עד שקשה לעשות משהו אחר. הלילות ארוכים, שעות השינה אינן סדירות בגלל קיצור היממות שנובע מהזזת השעות קדימה כל יום. יש מעין נדודי שינה, כל פעם שמתעוררים חולפות עוד פעם מחשבות כאילו נלקח חלק מגופנו. לפתע מתחילים לשאול שאלות לגבי משמעות המוות. הוא נעשה פתאום קרוב יותר אליך, מישהו מקורב אליך ביותר, מישהו ממשפחתך.
למחרת, בארוחת הצהרים, מאמר של מאיר שלו, שקראנו בעיתון משלהב את האוירה. בסיום מאמרו כתב: "אבל אין שום סיבה לא להגיד בקול רם את האמת, שני מחנות יש בארץ הזאת: מחנה של שלום, של פשרה ושל תקווה ומחנה של קיצוניים, של אלימות ושל שנאה, אבל רק במחנה אחד שי רוצחים". המשפט הזה מזכיר לכולנו שיש שני מחנות, שלא מדובר ברצח מיקרי, יש מניע מאחורי הרצח, יש קרע עמוק בין יהודים. כל זאת מכפיל לנו את הכאב.
עוד פקס אישי מתקבל באונייה דרך הלווין:
"שלום אבא, הייתי מוכרחה לכתוב מה שהרגשתי אל מה שקרה. חבל שלא היתה איתנו ביום הקשה והנורא הזה. אני מקווה שתחזור בקרוב. מצרפת לך שיר שכתבתי".
שלום חשוב
שלום חשוב לחיים
שלום הוא חלום אמיתי
שלום היא אהבה גדולה
שרוצים בכל מדינה
_
שלום שעשינו עם ארץ אחת
עם השנייה ממשיכים ומשיגים מיד
שלום נעשה בין כל העמים
כי שלום זה דבר חשוב לעמים
_
שלום זה ההיפך ממלחמה
שמלחמה זה דבר נורא
מלחמה נפסיק שלום נמשיך
עם ישראל השאר לתמיד
_
ראש הממשלה יצחק רבין
מת ז"ל, רק איש יהודי בגד בו
וגרם לאסון נורא
איש אשר שנא שלום ואהב מלחמה
גרם לאסון לכל המדינה
לסכום – "שלום זה דבר נורא".
בקריאת השיר בזמן אמת, כמעט דמעות בלב, כיצד ילדה קטנה כל כך, שעדיין כותבת בשגיאות כתיב, יכולה במילים פשוטות ביותר לבטא את רגש הצער והכאב שנמצא אצלה כמו אצל כל אזרח?…
אבא בלב-ים הרחוק מהבית ומשפתו מנסה להשתמש בקדמת הטכנולוגיה כדי לאפשר לו להיות קצת עם משפחתו ברגעים קשים, שולח פקס תשובה:
"שלום לכולם, גם באונייה כמו בכל ישראל היינו בשוק כאשר שמענו את הידיעה הנוראה. קבלתי את הפקס שלכם, השיר של רויטל מאוד ריגש אותי. אני בטוח שכל אחד שהיה קורא אותו, השיר גם לו היה נוגע ללב. אין ספק מישהו עבר את הקו האדום של היחסים בין היהודים במדינה. אנו חיים במדינה דמוקרטית יהודית וכל אחד רשאי לחשוב מה שהוא מאמין. אני מאמין שכל יהודי שואף לשלום, רק יש דרכים שונות לכך ואין איחוד. האסון הזה, כנראה הוא חלק מההתגברות של מדינתנו הצעירה. (באמריקה הגדולה נרצח בזמנו הנשיא קנדי). נותר לנו לקוות ולהאמין שהאסון יחזק אותנו גם, ילדים כמבוגרים ושיהיה עתיד טוב יותר במדינת ישראל עם שלום. אני בטוח שאתם ואמא הייתן מספיק חזקות לעבור רגעים קשים אלו. להתראות בקרוב, …. אונייה – "צים קוריאה".
יום ההלוויה אינו מורגש באונייה כמו בארץ. כל הזמן מאזינים לשידורי הרדיו מהארץ. הידיעות שמנהיגי מדינות רבות בעולם וביניהם מנהיגי מדינות אויב בעבר משתתפים בהלוויה של ראש הממשלה, יצחק רבין, בירושלים, גורמת לנו להרגיש מאוחדים. שני הצדדים ימין ושמאל לכיוון אחד, הזדהות עם הטוב שבאדם.
מישהו באונייה שואל שאלות ביטחון – "האם ברגעים קשים אלו במדינה, דואגים לביטחון בירושלים? לא ידעו לשמור בתל אביב על החיים של ראש ממשלת ישראל, כיצד ישמרו על כל כך הרבה מנהיגים שנאספו יחדיו בירושלים? האם לא קיימת אפשרות שמנהיג עירק, סאדם חוסין ירצה להתאבד וישלח על ירושלים בעת ההלוויה מטח סקאדים אחרונים שלו?".
למחרת רואים שנית בכל מקלטי הטלוויזיה באונייה, באמצעות הוידאו, קלטת של התוכנית של דן שילון המארח את רבין (ז"ל) לקראת ראש השנה. רבין הסביר כיצד הוא רואה את השנה הבאה כראש ממשלה, הוא לא ידע אז כמה גורלו יהיה אכזרי…
באונייה , לפני הרצח, לא היה יום שחלף ללא שהשם רבין הוזכר בשיחות סוערות ורגועות, לחיוב ולשלילה. מעתה, נדבר כולנו על רבין בזמן עבר בלבד. שם האדם רבין, שהיה כל כך נפוץ אצל כל אזרחי המדינה בעת האחרונה, אינו קיים עוד בעולמנו. ככל שעוברים הימים באוניה, חוקי הטבע פועלים עלינו ואנו מתחילים אט אט להתרגל לכאב שגרם לנו הסטודנט למשפטים מבר-אילן.
בערבים באונייה, אנו חווים חוויה מיוחדת במינה. בגלל שהעיתונים וקלטות הוידאו שבהן מוקלטות תוכניות מהארץ, מגיעות לאונייה פעם בחודש, אנו צופים בווידאו בתוכניות בפעם הראשונה "בשידור חי" מזמן עבר בארץ. כלומר, משהו כמו אנחנו בעתיד וצופים בעבר הלא נודע, העבר שבלעדיו אין עתיד.
לפתע, כל מילה בשידור או בעיתון, מעוררת אסוציאציות לגבי יצחק רבין, מקבלת משמעות כפולה ומכופלת ממילה שנאמרה בזמן הווה. החוויה הזו חוזרת על עצמה מספר פעמים בהזדמנויות שונות:
- ראיון בתוכנית של יאיר לפיד עם הבת של סאדאת, מנהיג מצרים שנרצח בידי אחד מעמו.
- ביומן החדשות בערוץ הראשון, כתבה על פינוי ישוב ערבי ראשון בגדה. בסוף הכתבה חייל אלמוני מוציא ראשו מהאוטובוס האחרון שיוצא מהמקום וצועק למצלמה: "יחי רבין!".
- בתוכנית של דן שילון, מתארח פואד, שר השיכון והבינוי והוא אומר בהתרגשות: "השנה אנחנו נעבור שנה קשה ומסובכת מאד במדינה, לא יהיה קל". הוא מוסיף בהתחמקות: "לא אגיש את מועמדותי לראשות הממשלה כל עוד רבין מכהן כראש ממשלה"…
עובר יום ועוד יום, אוניית המכות של חברת שבעת הכוכבים הזהובים ממשיכה בדרכה במלוא מהירותה בחציית האוקיינוס הפסיפי לכיוון הארץ. מתחילים לצו. מחשבות והרהורים אצל כל אחד, מידי פעם יש ויכוחים והחלפת דעות בין אנשי הצוות בכל הרמות, משהו דומה למשדר פופ-פוליטיקה אין סופי בין אזרחים…למה זה קרה?, מה יהיה עכשיו?, מה הסיבות איך הגענו למצב זה? מה צריך לעשות עכשיו? רצח ראש ממשלה במדינה דמוקרטית בידי אזרח בגלל סיבות פוליטיות – זו פגיעה קשה בכל האזרחים ופגיעה קשה בדמוקרטיה ובחופש הדבור. לא משנה לאיזה כיוון פוליטי יפנה העם בעתיד, זה יקרה בגלל רצח רבין. לעזאזל, מדוע צריך לקרות משהו נורא כדי שיהיה שינוי לטובה? נזכרים במשפט הידוע לנו "ככל שיהיו אסונות ימיים גדולים ומזערים יותר, כך הספנות בעולם תתקדם ותתפתח יותר בעתיד".
במערכת הגברת הקול באונייה נשמעת הידיעה – דינג דונג – "הקשיבו צוות, הקשיבו צוות, הלילה בחצות שעה אחת קדימה, אנו חוזר, הלילה בחצות עשה אחת קדימה". הימים חולפים ומהטריטוריה הישראלית הקטנה שלנו, רחוק מהמדינה, רחוק מהסערה הפוליטית, מבינים לאחר השוק, הכאב והצער, בהתפכחות שצריך לשנות את כללי וחוקי הדמוקרטיה במדינתנו.
נזכור לתמיד בעצב פנימי ובשקט שרצחו את רבין, רצחו את רבין.
מאת: קצין מכונות ראשון שמעון אוזן, בהפלגה באונייה "צים קוריאה" של חברת צים, נובמבר 1995.
פורסם במגזין צים מס. 53, אפריל 1996, עמוד 7 עד 10. פורסם בספר "ימאים מספרים" של צבי לזר, 2016, עמוד 259 עד 263.
תמונות עם רבין באוניות
תמונות עם רבין, שהיו תלויות במסדרונות בנין צים בחיפה
צילום: לופא קוגל
מסמכים רלוונטיים
