גבריאל בן-שבת ז"ל, שהיה ימאי משק של ה"מצדה"
נולד בישראל בשנת 1957. החל להפליג כמגיש. ב"מצדה" מילא תפקיד של ימאי מקש.
הניח הורים, אחים ואחיות, רעייה ובת. בת שניה נולדה כארבע חודשים לאחר מותו.
בס"ד
גבי היקר !
"דליה, אל תדאגי, יהיה בסדר, אני אחזור ואבלה איתך את כל הקיץ". אלו היו מילותיו האחרונות לאחר ניסיון שכנוע שלי ושל בני משפחתו שלא יפליג, אך הוא הבטיח שזו הפלגתו האחרונה ואכן הפלגה שממנה לא שב.
גבי פנה אל הים בעקבות רבים מבני משפחתו. הוא אמנם לא אהב את הים ולא ראה בזה מקצוע לעתיד, אך הייתה לו מטרה אחת: להתבסס ולפנס אותנו.
בכל חופשה מהפלגה היינו כמו בחגיגה. תכננו תוכנית ובנינו חלומות, כיצד נגדל את הילדים. גבי השקיע כח ומאמץ רב כדי להבטיח עתיד טוב למשפחתו. הוא היה קשור מאוד להוריו ואחיו, כיבד את כולם וידע כיצד לשמח את ליבם. יצר קשרים עמוקים עם חברים, אך תמיד אני והילדה היינו בראש העדיפויות.
בתנו הבכורה, שירלי, שהייתה בת שבע חודשים בעת האסון, הייתה משוש עיניו אך מה קצר הזמן שבילו יחדיו. את בתנו השנייה, גבי, שנקראת על שמו לא הכיר כלל. הגורל האכזר התערב ומנע את שמחת החיים.
אנו נשארנו קר עם שאלות גדולות בלב, שאלות שאין להן מענה.
רעייתך
מתוך חוברת זיכרון של צים – לכ"ד הימאים שנספו באסון טביעתה של האונייה "מצדה", פורסם אפריל 1981.