לזכרו של מנחם לב

מנחם (משה) לב ז"ל, שהיה ימאי סיפון של ה"מצדה"

נולד בעירק בשנת 1947 ועלה ארצה ב-1951. החל להפליג ב-1974. ב"מצדה" שירת כימאי סיפון.

הניח הורים, אחים ואחיות.

מנחם !

בשנת 1974, כאשר התגייסתי לצבא, הצטרף מנחם לצי. היינו אחים טובים, אבל לא-חברים. הוא היה סגור מאוד ולא נהג לספר על עצמו. בכל פעם שרציתי לדעת מה קורה איתו, תמיד היה נותן הרגשה שהכל טוב.

עם הזמן הפכנו להיות חברים טובים והגישה שלו אלי הייתה חברית. הוא היה מספר הכל, טוב ורע, אבל תמיד הייתי אחותו הקטנה. אהבנו להיות ביחד, אחד בחברת השני, יצאנו לבלות ביחד בחברה אחת.

בתקופה האחרונה מאד רציתי שיפסיק להפליג, והוא היה אומר בכל פעם שזו ההפלגה האחרונה שלו. כשעלה על ה"מצדה", הצהיר מנחם באופן שנשמע לי חד-משמעי יותר, כי זו אכן הפלגתו האחרונה. לאמא אמר אז, כי ההפלגה הזו היא טיול לקראת פרישתו מהים ומציאת חיים חדשים בחו"ל.

בשביל אמא, הוא נמצא היום בחו"ל… כי כאן לא נשאר שום דבר, ובשבילי הוא עוד יחזור.

אחותך רותי

הים האכזר לקח אותך ואיתך לקח גם את השמחה ואת חדוות-החיים של המשפחה. לא נותר לנו קבר לבכות אותך ולהניח פרחים.

אנו רואים בים הגדול את קברך. רחש הגלים ורוחות הים המנשבות נושאות את שמך, מנחם, מנחם, ולנו אין מנחם ואין נחמה.

לב המשפחה היית לנו, כולם סבבו סביבך בימי החופשות מההפלגה. אך מה נותר לנו היום? בית שקט ריק מתוכן, הורים מבוגרים הנושאים בפיהם את שמך ועדיין לא קולטים ומבינים שלא תשוב.

זכרך לא ימוש מלבנו יומם וליל.

לא השראתם להם נכד או אישה, רק זיכרונות עצובים וכאב עמוק בים.

יהי זכרך ברוך.

אביבה מימון