ציון אסלאן ז"ל, שהיה ימאי משק של ה"מצדה"
נולד בישראל בשנת 1953. בחל להפליג כנער-משק ב-1969. הגיע לדרגה טבח שני. ב"מצדה" מילא תפקיד של ימאי משק.
הניח הורים, אח ואחיות.
ציון !
כמעט שנה חלפה מאז אותו מקרה שלא ניתן לקרוא לו בשם, שלא ניתן להעלות אותו על דל שפתינו, וכל השמות, והכינויים כמו אסון, טביעה, תאונה, טרגדיה, ומה לא עוד אינם משקפים נאמנה את הרגשתנו כאבנו ומחשבותינו או את גודל האבדה.
היה חורף והוא חלף, היה גם קיץ. והנה אנו שוב בעונה הגשומה, הסוערת, עברנו כבר את תקופת השלכת, אבל לא השלכנו מעלינו את השלכת, שהשתלטה עלינו מאז, ושאופפת את חיינו.
הכל השתנה, המחשבה, ההשקפה, אורח החיים. היום כבר איננו כה שאננים ואופטימיים. נעלמה מאיתנו שמחת-החיים והספונטנית. כל שמחה מהולה בעצב, כל שירה מהולה בבכי.
זהו גורל המעוות.
היות ולציון שלנו, הייתה שמחת-חיים נשגבה, נעלה מהבנתנו ותפיסתנו, קשה לאמור שחייו הקצרים התנהלו על מי מנוחות, ובכל זאת הוא השקיף על העולם בצחוק, בבטחה ובעוז, חייו היו מלאי מכשולים, אבל הוא נלחם נגדם. התגבר עליהם שעל אחר שעל ופסיעה אחר פסיעה. לא נתן לגורל העיוור לרדוף אותו לא נתן פתח לכל אפשרות של ייאוש להשתלט עליו. נשמה טובה היה !
לרגע עולה דמותו לנגד עיני. חזק מלא און, נאה, שערו הארוך והפרוע, זקנו שצמח פרא, עומד איתן, צחוק שפוך על פניו וכולו מלא בטחון, אפוף אופטימיות עד כאב. צוחק ומדביק את כולנו בצחוקו. חבריו קראו לא "דובי גל", על שום דמיונו המועט לדובי גל המקורי, על שום עליצותו, בדרנותו ושמחת-החיים שהפגין. ושוב מחשבתי נודדת, עוברת תקופת-חיים ארוכה ונעצרת כציון עוד נער, בער ליל הסדר של פסח, כשכולם מסובים לשולחן וצחוק והמולה מסביב ולפתע קולו של ציון משתלט על הכל והס שורר בחדר:
"מי שביתו על המים,
הוא לא ישכח לעולם
חוף אלמוגים בין ערביים,
לובן תרנים על הים"
האם זהו צירוף מקרים עיוור או יד הגורל שבסופו של דבר, מצא את מותו דווקא במים ? כשכל תקוותינו, כמיהתנו ומחשבותינו נתונים אותו רגע… אולי… לחוף אלמוגים בים הערביים !
ההורים, שרה ויחזקאל
מתוך חוברת זיכרון של צים – לכ"ד הימאים שנספו באסון טביעתה של האונייה "מצדה", פורסם אפריל 1981.