מחוויותיו של איש צוות באונייה חדשה
הייתי בצוות הראשון שהוציא את האונייה צים ג'אמייקה מהמספנה ב-KIEL שבגרמניה. זו לי הפעם הראשונה שזכיתי להפליג באונייה חדשה. כתבתי חוויות מנקודת מבט של מכונאי, על כל התקופה עד לקבלת האונייה.
אני מגיע לעיר המבורג שבגרמניה מוקדם בבוקר, פוגש את המכונאי הראשי והחשמלאי שהגיעו יום קודם. מחליפים ברכות קצרות ונוסעים יחד לקורס בקרה ואוטומציה למספר ימים. מזג האוויר בימים אלו בגרמניה אינו דומה כלל למזג האוויר בארץ, הטמפרטורה כאן נמדדת מתחת לאפס. אנו בהלם, עושים הכל כדי התאים עצמנו למקום, אבל קשה מאוד להתרגל לחיות בקור מקפיא שכזה.
מגיעים לקיל (KIEL), עיר בצפון גרמניה הממוקמת בקצה מפרץ FORGE KILER, נכנסים לדירות שהוקצו לנו ב-HIEKENDORF, אחד הפרברים בצפון העיר, מקבלים מכונית שתשרת אותנו במשך כל התקופה שנשהה פה. כל בוקר אנו מגרדים את הקרח משמשות המכונית במגרדת מיוחדת, מתניעים את המנוע ומחממים את המכונית רבע שעה לפני תחילת הנסיעה, הראות גרועה מאוד, הכבישים חלקים ומסוכנים והחושך שולט ברוב שעות היום. כל נסיעה במכונית הופכת למבצע קטן. המפות, ההסברים והתמרורים לא עוזרים, לפעמים אף מבלבלים.
על קיר המדרגות המוביל לקומות העליונות בבניין בו אנו גרים תלוי דגל ישראל גדול. הוא כנראה הושאר על ידי צוות האונייה הקודמת שהגורר בדירה. חבריה דאגו להשאיר כדי להזכיר לכולנו שאנו ישראלים גאים שבאנו לכאן בשליחות, כדי לקבל אונייה המניפה אותו דגל.
הגיע המועד לנסוע בפעם הראשונה למספנה והנסיע מלווה בהתרגשות פנימית , אנו עוברים את שעריה ומגלים שמדובר במספנה גדולה מאורגנת היטב. מגיעים לרציף ופתאום מתגלה לנו גוף אונייה גדול, צבוע שחור, צף על פני הים כמעט במלואו ולא שקוע ביחס לגודלו, אונייה בבניה! עכשיו ההתרגשות מלווה בהתלהבות של משהו חדש התרגשות שמוכרת לכולנו עוד מילדותינו. החוויה גדולה! ברגע מתגלה לעינינו אונייה בשלבי בנייה סופיים רגע לו ציפינו הרבה זמן. מצלמים תמונות ראשונות של אנייה נולדת.
העבודה שלנו מותאמת לשעות העבודה של עובדים. מגיעים מוקדם בבוקר למשרדים המחוממים שלנו, בודקים את סדר הבדיקות באונייה ומתארגנים ליציאה לאונייה בסבלי העבודה שקיבלנו. ההליכה לאונייה בימים הקרים היא קשה. כ-15 דקות הליכה בלבוש כבד עם כובע מגן ונעלי בטיחות. צריך ללכת בזהירות בגלל הקרח והשלג. לאחר חמש דקות חודר הקור לכל פינה חמה בגופנו. בדרך, מסתכלים על חלקים שונים של האונייה הבאה שבבניה ומתפעלים מהשיטה. כאשר מתקרבים לאונייה, כל פעם מחדש מתגלה לעינינו חרטום האונייה הזקוף, נשען על בולבוס גדול. שם האונייה בולט, מתחיל ב-"צים". אי אפשר לטעות עבור מי נבנית אונייה זו, כאן גופנו מתחיל להתחמם.
באונייה מאות פועלים, רתכים, צבעים, חשמלאים, אלקטרונאים, נגרים ומי לא. כל אחד עושה עבודה מסוימת במקום אחר, מבלי להפריע לזולתו ולא שומעים צעקות. תפקידנו באונייה ללמוד, להכיר ולהתמצא, להיות שותפים ולעזור למפקחים השונים הנמצאים פה מטעם החברה, לערוך בדיקות שונות. כל מכשיר, כל מכונה, כל מערכת וכל חלק מגוף האונייה עובר בדיקות ומקבל אישור לכך. לכל בדיקה נקבע מועד ויש רשימת בדיקה PROTOCOL שלושה גורמים עיקריים נוכחים בכל בדיקה: נציג המספנה או היצרן, נציג חברת הסיווג ונציג חברת הספנות – לקוח OWNER. שלושת הנציגים חותמים ומאשרים את הביקורת בסוף כל בדיקה.
כל מערכת באונייה וכמעט כל מכשיר בחדר מכונות, מופעל ומבוקר על ידי מחשב. אנו לא רגילים שלא לשלוט בעניינים, ולכן הרגשנו לא בנוח. לכל מסך תפריט אחר, הוראות הפעלה אחרות וקודים מיוחדים לשינוי מאות נתונים. כמכונאים, היינו צריכים ללמוד שפה חדשה של קיצורים ולזכור אין ספור פעולות מקשים וכפתורי הפעלה. בערבים היינו לוקחים איתנו הביתה ספרי הוראות של האונייה, במטרה להכירה היטב ולהיות בקיאים ברזי מערכותיה.
בסופי שבוע, אם התמזל מזלנו, ולא הייתה סופת שלגים, היינו נוסעים ברכבנו לטיולים חורפיים. הנוף הלבן היה מקסים, כמו בגלויות הברכה הציוריות של חג המולד. ביקרנו במוזיאונים קטנים בסביבה ונהנינו גם מהחימום הנעים שבהם. באזור רציפי אוניות הנוסעים במרכז העיר בקיל, ניתן לצפות ממול על המספנה, ובאחד מרציפיה ניתן לראות בבירור את אונייתנו שנבנית במלוא הדרה. באזור זה נמצא מוזיאון ימי מעניין שמוצגים בו תהליכי בניית אוניות במספנה קיל, על בזמנים עברו, כאשר בנו שם אוניות מעץ.
כאשר מזכירים את גרמניה מתקופת העבר, אצל כל אחד מאיתנו כיהודים, זה מעלה זיכרונות היסטוריים רעים. בהזדמנויות שונות, כאשר היינו מהלכים ברחבי המספנה, היינו מהרהרים בעבר של העם הגרמני, ובאבסורד הקיים במערכת היחסים בין העם היהודי והגרמני. ממש על אדמה זו שאנו מהלכים עליה, לפני כחמישים שנה, פועלים גרמני ם רבים בנו צוללות גרמניות בשרשרת, למכונת המלחמה שלהם שאחת ממגמותיה הייתה להשמיד את העם היהודי. מדינת ישראל קמה על אף, או בגלל האויב הגדול ביותר של העם היהודי. חלק מהצי המסחרי הישראלי נבנה בכספי השילומים מגרמניה. כיום, כאן במספנות HDW בונים צוללות ואוניות סוחר ליהודים בישראל. זהו אבסורד, אם מתייחסים לתקופה קצרה, באופן יחסי, שעברה. אנו לא מרגישים את עצמנו כשופטים, ומקבלים את המציאות כפי שהיא.
רב-חובל והחובל הראשון מגיעים ומצטרפים אלינו. אנו כבר לא מרגישים פה כחלוצים בודדים. בימים הראשונים מורגשת אצלם אותה התלהבות ואופטימיות שאנו חשנו בהן. אנו מרגישים כבר ותיקים, כאילו שאנו נמצאים כאן שנה. נותנים להם עצות שימושיות, היכן מרכזי הקניות, כיצד להסתדר בדרכים ומעדכנים אותם בנוהלי המספנה.
מזג האוויר הקר ממשיך, ובלית ברירה אנחנו מתחילים להסתגל אליו. בכל הזדמנות אפשרית, קצין חשמל ברוך ואני מסתובבים בכל פינה באונייה. מהחרטום לירכתיים, מתחתית האונייה ועד לתורן, חוקרים על פרט ומנסים לדמיין כיצד ייראה המקום בסוף, בגמר העבודות. אנו מבקרים באולמות הייצור השונים במספנה, ומגלים חלקי אונייה בכל מקום. חלקם מוטים והפוכים, וכמו במשחק לגו אנחנו מנסים לזהות ולחבר את חלקי הברזל. בסוף יום עבודה, במקום לחזור למשרד המחומם, אני מנצל הזדמנות ומבקר באוניות אחיות הנבנות עבור חברתנו, "צים". שתי אוניות נמצאות בקו אחד, חרטום לירכתיים, בתוך מבדוק יבש ענק, כאשר אחת מהן בשלבי בנייה מתקדמים מרעותה. כמכונאי, מה שראו עיניי היה יוצא דופן ומדהים וקשה לתאר. אני זוכר שבאחת האוניות, חדר המכונות היה פתוח לאטמוספרה, ערמות שלג נערמו על רצפת החדר, חלקי קירות חסרים, מכונות תלויות באוויר, אין ספור כבלי חשמל לא מחוברים ופיגומים בכל חלל חופשי בחדר המכונה. מעט פועלים עובדים פה ושם בתוך כל ה"בלגן" השקט הזה. בעזרת סצנות אלה, ניתן אולי להבין את הגדולה של המתכננים והמהנדסים השונים, השותפים בבניית אונייה מודרנית גדולה.
השעה שלוש לפנות בוקר, יהודה קצין המכונות הראשי ואני בדרכנו לאונייה. הבוקר מפעילים את המנוע הראשי באונייה, בפעם הראשונה בתנאי ים. הסיבה שפעולה זו נקבעה לשעה מוקדמת היא, שאין פועלים רבים ואנו לא נפריע למהלך העבודה התקין בשעות הרגילות. הרגע הגיע. ההתנעה הראשונה נשמעת. גמגומים ראשונים והמנוע קם לתחייה ופועל בכל עוצמתו. המנוע, שנחשב ללב האונייה, והכל סומכים על פעולתו במשך כל חיי האונייה, עושה את צעדיו וסיבוביו הראשונים, מרגש. אנו מסתובבים, מתעניינים ומסתכלים. מוזר להרגיש באורחים בחדר המכונה. הבדיקה עברה בהצלחה, כפי שכתוב בפרוטוקול.
אמנם הזמן כאן חולף במהירות יחסית, אבל תמיד יש געגועים למשפחה. מתקשרים הביתה ומספרים על החוויות שלנו. המשפחה מבינה ושמחה יחד איתנו על מה שעובר עלינו פה, דואגת לגבי הקור ומייעצת כיצד להתלבש וכיצד להכין אוכל. קציני האונייה מגיעים עשרה ימים לפני מסירת האונייה. הם מצטרפים אלינו במגמה להכיר מקרוב את התפעול של האונייה החדשה. קצב הבדיקות הולך וגובר. עכשיו במהלך הבדיקות, משתתפים כל קציני האונייה. ככל שהבדיקות מתקדמות, אנחנו יותר מתונים ושקולים ופחות מתלהבים, מבינים, יותר את המערכות ותפעולן, מתחילים לחוש את קבלת האחריות. דואגים קצת לכך שעדיין אין אנו שולטים במערכות מסוימות. בערבים, ברוך ואני מנתחים כל פירור מידע מקצועי, עד השעות הקטנות של הלילה.
מתכוננים ל-TRIAL. זו הפלגת ניסוי, הפלגה ראשונה בתולדות האונייה. בודקים בה את מכלול המערכות, שלא נבדקו עדיין בתנאי ים, הקרובים ביותר למציאות השירות של האונייה. הבדיקות בהפלגה הניסוי נחשבות לחשובות ביותר ולכן משתתפים בה אנשי מקצוע רבים. לקראת הפלגת הניסוי מגיעים מנהלים טכניים מ"צים" ומרשויות שונות אחרות, על מנת להשתתף, להשגיח ולהעיר את הערותיהם. האווירה ערב הפלגת הניסוי נרגשת. קשה להאמין שהגוש המסורבל הזה יצא בפעם ראשונה בכוחות עצמו להפלגה.
כל אחד מכין חפצים אישיים להפלגה שתימשך יומיים. הפלגה קצרה מאוד יחסית, אך בהחלט מיוחדת במינה מבחינתנו. היום המיועד מגיע. באים מוקדם בבוקר לאונייה ומגלים שהיא מנותקת מכל הכבלים, הצינורות והמדרגות שהיו מחוברים אליה. הכל מוכן! עשרות אנשים אם תיקים וחפצים שונים עולים לאונייה. בהפלגת הניסוי יפליגו מאה עשרים וחמישה אנשים. בכניסה למגורים, מקבל אותנו איש מספנה עם כרטיסים אישיים לסירות ההצלה ודף הסבר למקרה חירום. על קירות הכניסה למגורים תלויות רשימת כל כל המפליגים, תפקידו של כל אחד, מספר התא שלו, סירת ההצלה ומשמרת האוכל של כל אחד. בכל חדר הוכנסו מיטות נוספות, בחדר רב-החובל שבע מיטות לכל קציני האונייה. הבדיקות בזמן ההפלגה הן מסביב לשעון, בדיקה רודפת בדיקה, ממלאים דוחות שונים והכל מתנהל על פי נוהלי בדיקה מוכנים מראש. כל מערכות החירום בהנעה נבדקות בקפדנות. בחדר בקרת מכונה עשרות אנשים, לכל אחד תפקיד מסוים, אנחנו מסתובבים בין כולם, מתעניינים במיוחד בתפעול הכללי ומנסים לעקוב אחרי כל הבדיקות החשובות. תפקידנו בין השאר, לערוך רשימות של דבר שנראה לנו לא בסדר, או לא גמור במכונה, ולמסור אותם לממונים, בנקודות שנשארו REST POINT לסיום, על למסירת האונייה.
בשעה שתים לפנות בוקר חלה תקלה במנוע הראשי. חסר חלק מסוים שצריך להחליף. הכל מתעכב ולרגע נדמה שכל הפלגת הניסוי תיעצר. המנוע הראשי במצב עצור STOP, על השולחנות מכשירים ומחשבים לכיול מכשירי מדידה של המנוע, על המחרטה איש מספנה חורט חלק קטן ומסביבו כארבעים אנשים, מסתכלים ומדברים ביניהם, על רקע רעש מנועי הגנרטורים. לבסוף נמצא פתרון וממשיכים בבדיקות כמתוכנן. הפלגת הניסוי הסתיימה ועברה בהצלחה. בשעה שבע בערב נקשרת האונייה לרציף. כל מאה עשרים וחמישה האנשים יורדים מהאונייה, כל אחד וחבילותיו, הרגשת סיפוק בפניהם. כל אחד עשה את המוטל עליו כצפוי. כולם מתחילים חופשת סוף שבוע אחרון, לפני מסירת האונייה. העייפות שלנו בשיאה, מגיעים לדירות וישנים 19 שעות ברציפות.
העבודה באונייה מתקדמת מהר ובאגף המגורים מתחילים לראות את הסוף. החיצוניות מתחילה לקבל צורה סופית. אני מסתובב באונייה ומרגיש את טעם הראשוניות הגורים לי סיפוק. באונייה מבחינים בדבר מעניין, היופי החיצוני, הדקורציה של המגורים וקומת הכניסה, שלגבינו הוא גורם חשוב מאוד בחיי יום יום כאיש צוות, הינו רק שלב קצר מאוד בבנייה.
ההכנות הסופיות בשיאן. בבוקר בודקים את כל רשימת העבודות שנשארו לביצוע, בצהרים מקבלים את כל הספרות של האונייה, אחרי הצהריים מקבלים את כל המפתחות חדרי המגורים והאונייה. ברציף, מקשטים את מעקה מדרגות העלייה הגדולות לאונייה בבד דמוי דגל ארוך, בצבעי כחול לבן ואדום. בקרבת חרטום האונייה בונים במה קטנה מהודרת, ומהרציף לעבר קצה החרטום מתקינים שביל הליכה רחב מברזל, מקושט בצמות ארוכות של צמחים ירוקים.
ערב טקס המסירה מגיעים מהארץ כל שאר אנשי צוות הדירוגים, ישר לחדרים שלהם באונייה. בשעה שמונה בערב נפגשים כל אנשי צוות האונייה והמפקחים המקצועיים של "צים" לארוחת ערב מטעם החברה, במסעדה איטלקית יפה בעיר. האווירה ממש חגיגית, קל לראות את השמחה אצל כולם, מרגישים כמו משפחה גדולה. כולנו כאן הערב עובדים באותה חברה וגאים שמחר נקבל עוד אונייה חדשה לשירות "צים".
אורזים חפצים בהרגשה מוזרה. הבית הזה שנעזוב מחר, החזיק אותנו בחום בכל התקופה האחרונה והיה שותף לחוויות שעברנו כאן ביחד. אני מוצא כמה רגעים פנויים וכותב במהירות כמה עצות שימושיות לצוות הבא שיגיע אחרינו לקבל את האונייה הבאה.
יום ההשקה
יום טקס מסירת האונייה. הרגע שחיכינו לו כל התקופה ושלשמו באנו לכאן, כצוות ראשון שיתפעל אונייה חדשה, בהפלגה ראשונה. מזג האוויר נוח. קר מאוד אך לא יורד שלג, באונייה מורגשת אווירת חג. כולם מתרוצצים לכל מקום, כולם ממהרים כאילו הזמן עומד להיגמר. בשעה עשר נפגשים כל הקצינים במשרדי האונייה, לבושים בחליפות המדים ומעונבים. לרובנו זו הפעם הראשונה שלובשים מדים במעמד רשמי כזה. יש אוזו הרגשת גאווה. מנהל המספנה מזמין את רב-החובל לצדו על הבמה, ומתחיל בנאום ארוך. הוא סוקר את מצב המספנה, מתייחס לקשר עם "צים" והאונייה המודרנית, ומשווה אותה, בהדגשה, לאונייה שהמספנה בנתה בדיוק לפני מאה שנים. תוך כדי האזנה לדבריו, בקור החורפי הגרמני, אני מהרהר. מחק בדיוק בשעה זו, תהיה האונייה המודרנית הזו בידינו ונצטרך לתפעל אותה ביעילות ולשמור עליה. לאחר שמנהל המספנה מסיים את דבריו, עולה לבמה מנכ"ל "צים", דר' יורם זבה ומזמין לצידו את גברת אילנה מוזס, הגברת המשיקה.
גברת מוזס היא אלמנתו של נורברט מוזס ז"ל. אישה נאה, על פניה נראים חיוכים של אושר, בוודאי על הכבוד שנפל בחלקה, להשיק אונייה מודרנית חדשה. דר' מסיים את נאומו: "אדוני מנהל המספנה, ערכת השוואה בין האונייה שלנו לאחת שבניתם כאן לפני מאה שנים. אני רוצה להזכירך שאנחנו, לפני מאה שנים אפילו לא חלמנו על מדינה משלנו". גברת אילנה מוזס מוזמנת להוביל את פמליית המכובדים על שטיח אדום שפרוס במעבר מיוחד, המוביל אל חרטום האונייה. כל האורחים מצטופפים לאורך הרציף בכיוון החרטום. המרא ממש יפה כשברקע קצה המספנה והעיר "קיל". בקצה שביל ההליכה מתנופפים בגאווה ברוח הקלה, על שני תרנים שהוקמו במיוחד לכבוד האירוע, דגל גרמניה ודגל ישראל.
שם האונייה על החרטום מכוס בברזנט אפור המחוזק בחבלים דקים. לאחר נאומה, משליכה גברת מוזס את בקבוק השפנייה התלוי בחוט, לעבר הקצה העליון של בולבוס החרטום. מחיאות כפיים סוערות למראה בקבוק השפנייה המתנפץ על החרטום והיין הלבן התוסס מתפרץ, מרטיב את הבולבוס ונשפך בעדינות לים. בעיתוי מושלם, בדיוק כשהתנפץ הבקבוק, מתחילים כל צופרי האונייה להרעיש בשמחה את הסביבה, והחבלים שהחזיקו את הברזנט האפור מתנתקים. לעיני כולם מתגלות אותיות לבנות גדולות.
"צים ג'אמייקה"
הרגעים הללו תמיד יזכרו כרגעים של אושר, רגעים שגרמו לאלפית שניה ליטוף בלב, "קליק" קטן של הרגשת גאווה וסיפוק ישראלי, משהו חדש נולד. היום אני נמנה על הצוות הראשון באונייה ואנו, כאילו מייצגים את כל אנשי הים שיפליגו בעתיד באונייה. מקבלים באהבה את ברכתה של אילנה מוזס, הגברת המשיקה, אישה שלא רק מבינה אלה גם יודעת מהו אורח-חיים של איש-ים.
"צים ג'אמייקה" צופרת את צפירתה המסחרית הראשונה כשהיא יוצאת לדרך, להפלגת בכורה, לקראת העמסת המכולה הראשונה על סיפונה.
נאחל לה ולכולנו הרבה הפלגות בטוחות, רווחיות ונעימות.
כתב קצין מכונות ראשון שמעון אוזן, פורסם במגזין צים מספר 56, אוקטובר 1997, עמוד 35 עד 39. פורסם בספר "ימאים מספרים" של צבי לזר, 2016, עמוד 269 עד 277.
מסמכים שונים של הפלגת הבכורה
גריטת האונייה
2017-1997 עשרים שנה, אז מ"מ מנכ"ל צים דר' זבה בהשקת האונייה "צים-ג'יאמייקה" בגרמניה, היום נשיא לשכת הספנות, יום הספנות הישראלי בישראל. זכיתי להיות בצוות הפיקוד בהשקת האונייה ומאז זכור לי לתמיד מה שאמר דר' זבה. בטקס ההשקה כל צוות הפיקוד עמד בחזית במה מהודרת במדים לצד האונייה החדשה. נשיא המספנה נשא נאום ובגאווה השווה את האונייה שהוא מוסר לנו היום לאונייה שהמספנה בנתה לפני מאה שנה….מיד לאחריו עלה דר' זבה לשאת דברים ובאופן ספונטני אמר: אדוני נשיא המספנה, הרגע השוותה את האונייה החדשה שלנו לאונייה שהמספנה בנתה לפני 100 שנה – אני רוצה להגיד לך כאן אדוני, שאנו לפני 100 שנה, לא חלמנו על מדינה משלנו … משפט זה של זבה והמחשבה של כל ההיסטוריה שעברנו במשך 100 שנה.. כאן באדמת גרמניה, הביא עלי צמרמורת על התרגשות שבמילה הייתה לנו במעמד זה. משפט זה של דר' זיבה המריץ בי לכתוב כתבה על מעמד קבלת האונייה חדשה שהתפרסם בזמנו במגזין צים… רצה הגורל, בעבודתי במשרד כמפקח אוניות, Superintendent , (נציג הבעלים כלפי רב-חובל האונייה והרשויות השונות) הייתי מפקח אנייה אחראי לתהליך גריטת ה"צים-ג'יאמייקה"….. כל פעם שאני רואה את ז'בה כל הסיפור הזה חוזר עלי.
