בהמציאנו לפני בחירות למועצה, בטאון זה ודאי מוצף במצעים של חברים והרבה חומר למחשבה. בכל גוף דמוקרטי, כל מספר שנים נערכות בחירות. זה מאפשר לנו לעשות חשבון נפש, להתווכח בינינו ולהיות יותר מעורבים בעניינינו. בהיותנו גוף קטן יחסית, בגלל פילוגינו (קצינים, רבי חובלים, דירוגים) הבוחר עומד בפני בעיה: הוא צריך לבחור בקבוצה שהוא מאמין במצעה ודרכה גם לבחור בחברים שמסוגלים לדעתו לבצע את מצעם ולייצג אותנו בכבוד הראוי.
אני סבור ש…
עלינו לזכור שכושר החברים לבצע ביושר ובנאמנות, ולהתמודד במצבים שונים, חשובים לא פחות ממצעים כתובים. במיוחד לאחר הבחירות, כאשר על הנציגים לייצג את כולנו, להשיט את הספינה קדימה בבטחה ולא להזיז אולי מטען כבד בתוך הספינה ולהפר את היציבות שלה. המתכון המתאים ביותר לכל אלה הוא לבחור בצעירים כישרוניים לצד ותיקים בעלי הניסיון הרב בניהול ובהבנת הדברים.
מדיניות ממשלתית לטווח ארוך
חברות הספנות והממשלה, מעדיפות עקרונית לתפעל את האוניות בצוותים זרים הזולים מאיתנו בהרבה. חברות ספנות עושות כך כדי להתמודד בתחרות הבין-לאומית ולהגדיל את רווחיהן, בעוד הממשלה נוהגת כך כדי להוריד את המחיר הסופי של המוצר היוצא מהמדינה וכך להתחרות בשוק הבין-לאומי כדי למכור המוצר. בסופו של דבר, התחרות קובעת בכל תחום. אין ספר כי מדיניות התחרות הוכיחה את עצמה כטובה ביותר בכל תחום בחיינו, הכלכלי וגם הפוליטי. בכל תחרות, כדי למנוע אנדרלמוסיה, חייבים להיות כללים מסודרים וברורים. לא יתכן שבעניין חשוב כספנות לא תהיה מדיניות ממשלתית לטווח הארוך.
כיום, המדיניות היא "נקודתית", של "שמור לך ותשמור לי" וגורמת לאי סדר, אבסורדים ולאינטרסים צרים, שבסופו של דבר עלולים לסכם את קיום הספנות הישראלית. חוסר המדיניות לא מאפשר לגורמים לקבוע תוכניות לטווח הארוך ולהתפתח. לפני קביעת מדיניות, צריך לזכור שלממשלה יש מערכת שיקולים הרבה יותר רחבה משל גופים פרטיים-כלכליים. לא הכל אצלה הוא חישוב כלכלי טהור. אמנם עוצמה כלכלית קובעת במידה רבה את חוזק המדינה אך עלינו לדעת שקיום המדינה נמדד לא מעט בכושרה לספק את צרכיה. עובדה: מדינות עניות מתקיימות ולעומתן לגופים עשירים בעולם אין מדינה.
ועדה של משרד התחבורה שתמליץ לממשלה על מדיניות בספנות הישראלית צריכה לראות לנגד עיניה את כל זאת ולהזכיר שספנות ישראלית מספקת מקום עבודה לקבוצת אזרחים לא קטנה והכנסת דולרים למדינת ממשכורותיהם. ישנם עוד דברים שקשה למדוד אותם בכסף, כמו: השטת דגל מדינת ישראל בכבוד בכל העולם. נאמנת בזמני חירום והפגנת נוכחות (כידוע, לפני קשירת יחסים דיפלומטיים בין מדינות מגיעות האוניות עם צוותים ישראלים והם הקשר הראשוני והחשוב כל כך).כל ימאים ישראלי, התנסה לפחות מספר פעמים, במפגש מרגש עם אזרחים במקומות נידחים בעולם ששמעו על ישראל רק בתקשורת העוינת. כמה גדול הקשר הזה להסברה, בהתחשב בתקציבי ענק של משרדי ההסברה שאינם אצלנו בארץ. לכל זאת יש ערך רב מאוד למדינה כשלנו.
על ידי שינוי מיסוי, או דבר דומה, יש בכוח הממשלה להפוך את הקערה על פיה. יש אפשרות למצוא מדיניות עם שביל באמצע שתאפשר כל הגורמים להתקיים בצורה כלכלית. מסודרת ובטוחה וכמובן לקבוע את "הקו האדום" שאסור לנו לעבור אותו כמו כל מדינה בעולם (אפילו לאמריקה הגדולה יש מדיניות ספנות). בלי "קו אדום" כזה, לפי אותה תאוריה, אין שום מניעה להחליף כל עובד ישראלי בפועל זר זול יותר, כולל מנהלים.
חדשנות במקום שמרנות
מבחינתנו, אנו צריכים להתייעל כדי לקדם עם הזמן ולשם כך עלינו הנתק – ללא חשש – משמרנות, מסורת ו"פרות קדושות" שעדין קשורות לאינו כמטען כבד קבוע. בראייה לעתיד, כל החלטה שתתקבל היום תקבע נורמות ובסיס לעבודה בשנות ה-2000. כלומר ההחלטה של היום כיצד יש לצוות את האוניות המודרניות שתהיינה בעתיד ככל הנראה האוניות הרגילות, תקבע את תפעול האוניות למספר שנים. עד הדור הבא. כל ההחלטות צריכות לבוא בשיקול דעת רחב לטווח הארוך ולא לראות תמיד את האינטרס המיידי. לא רק יותר מקומות עבודה לחברינו עכשיו אלה יותר מקומות עבודה לחברינו בעוד 10 שנים, שרק היום התחילו את לימודיהם.
לפני שאנו מבקשים מחברות הספנות את האומץ והמעוף הדרושים להפעלה חדשנית, עלינו להראות סימנים שלנו יש אותם. עדיף, מבחינתנו, להכין את עצמינו לעתיד לאט, בסבלנות ובצורה מסודרת מאשר שיכפו עלינו בבוא הזמן תוכניות בניגוד לרצוננו. לפני עידן האוטומציה, תפעול האונייה היה מורכב משתי קבוצות עיקריות, קצינים ודירוגיים, שלכל אחת היו פונקציות בתפעול האונייה. למרות מהפך האוטומציה, בגלל שמרנות וכד', נשארה אותה תבנית של צוות, אף על פי שפונקציות התפעול בין הקבוצות השתנו בצורה משמעותית. אם, למשל, המכונאי הדירוג היה מחזיק משמרת, מכוון טמפרטורה, שואב שיפוליים ומפעיל ציוד אחר והימאי הדירוג של אז היה מפעיל מנופים, פותח מחסנים וכדומה, הרי כיום, באוטומציה, אין בהם צורך והם נהפכו במידה מסוימת – לסבלים, עובדי ניקיון וצבעים באונייה, וכאלו כמעט לא צריכים יותר באונייה מודרנית, ודאי לא כל כך הרבה. את ההפרדה בעבודה וברמתה אפשר לראות בצורה בולטת, ביום שבת באונייה. רוב הקצינים עובדים לעומת רוב הדירוגים שלא נחוצים לתפעול האונייה ולכן אינם עובדים. דוגמא אחרת: קצין חולה גורם להפרעה חמורה בתפעול, עד כדי כך שלפעמים רב החובל צריך להיכנס למשמרות על חשבון הניהול הכללי. כאשר דירוג חולה – לא מורגש שום שינוי בתפעול האונייה. מכאן, המסקנה היא רק אחת: לדירוגים באוניות המודרנית העתידיות אל תהיה כל סמכות מקצועית (מלבד הטבח).
מיומנות כח-האדם
בגלל הקשר לתבנית הישנה של הצוות אי אפשר להתייעל. הדירוג לא ידוע לעשות עבודה של קצין והקצין לא רוצה לעשות עבודה של דירוג. אופי העבודה, של תפעול אונייה בלב ים בצורה עצמאית, לא מאפשר להגיע להתייעלות מקסימלית ומוחלטת (כלומר, לכל איש צוות תהיה עבודה מוגדרת ורק במקרים יוצאי דופן נביא תגבורת או מחליף) וצריך תמיד באונייה עודף כח-אדם למקרי יוצאי דופן ומקרי חירום. העודף לא צריך להיות קטן מדי ולא גדול מדי. העודף הזה שנצטרך אותו רק במקים יוצאי דופן – עדיף שיהיה בעל כושר לבצע כל סוג של עבודה, וכזה יכול להיות קר קצין. לא כמו המצב כיום שיש עודף כח-אדם גדול, אך זה אינו יכול – ויודע לבצע את העבודה העיקרית של הקצינים בתפעול האונייה המודרנית. ההיררכיה באונייה צריכה להיות בצורה פירמידה עם הרבה חפיפות, כלומר כל פונקציה תוכל להיות מוחלפת בפונקציה מתחתיה. לפי פירמידה זו צריך להיות בנוי השכר, התפקיד , המעמד והאחריות.
כיום, בנויה באונייה ההיררכיה בערבוביה של הגורמים הנ"ל בצורה הנדסית שלא קיימת אפילו במציאות. אין פלא שהתאונות והוצאות האחזקה בגין תקלות, עולות משנה לשנה. כיום ידוע שכ-90% מהתקלות, האסונות נובעות מצירוף מקרים של טעויות אנוש וחוסר ידע ו/או אי המצאות האדם המתאים בזמן המתאים לבצע פעולה. כמו כן גם אחזקה לקויה. 90% של תקלות מתבטאות בהרבה מאוד כסף. ככל שהאוניות יקרות יותר צריך להשקיע יותר ברמת ציוות המתפעלים מאחר וכל תקלה קטנה במערכת מתוחכמת כזו תגרום להפסדים גדולים מאוד לעומת אונייה זולה. עלינו להבין ולהסכים שמערכת הציוות הפעילה אוניות לפני כ-30 שנה, לא יכולה להמשיך להיות יעילה ולהפעיל אונייה מודרנית של היום.
עלינו לשאוף לשנות עקרונית את מערכת התפעול של האוניות המודרניות ע"י מיזוג שתי הקבוצות העיריות הקיימות היום ולהגדיל את המכנה המשותף המקצועי של צוות אונייה מודרנית. דבר כזה – לטווח ארוך – צפוי להביא להתייעלות, צמצום צוות והורדה משמעותית של הוצאות התפעול. בל נשכח שאנו מפליגים מספר חודשים בשנה באונייה חיים ועובדים בה. המקצוע מהווה עבורנו אורח חיים ודרך חיים. על כן, מבחינה חברתית, ככל שיצטמצמו את הצוות, הקשר בין אנשי הצוות צריך להיות על בסיס יותר רחב. זכותנו לקבוע – ולדעת – מי הם האנשים שחיים ועובדים איתנו כפי שבחיים האזרחיים נורמליים כל אחד קובע מי הם חבריו ואיך תראה משפחתו.
במערכת היחסים הקיימת היום, על פי אותה תבנית ישנה עם כ-35 אנשי צוות, יש הרבה נקודות מחלוקת וניגודי אינטרסים כמו: קצינים – דירוגים, קצין בכיר – קצין זוטר, קצין בכיר – דירוג בכיר, דירוג בכיר – דירוג זוטר, מכונאים – סיפונאים, קצין זוטר – דירוג, צוות קבוע – צוות לשכה, ימאי זר – ימאי ישראלי, רב חובל – קצינים, רב חובל דירוג, ועוד. המערכת כזו, שמירת הסטטוס קוו לא פועלת לטובת אף אחד. קשה להבין איך בעתיד נוכל להמשיך כך. לדעתי, לקראת העתיד הגיע להעלות את רמת קבוצת הדירוגים לרמת הקצינים, כך שאת האוניות המודרניות העתידיות יתפעלו רק סוג אחד של ימאים, ימאים בעלי תעודות הסמכה של קצינים. בבוא הזמן יקום איגוד אחד אשר ייצג אותנו בשלמות ובמאוחד. ביום שנתנתק ממסורות מיושנות, ניווכח לדעת איך דברים ישתנו מאליהם ביתר קלות ממש שחשבנו לפני-כן.
מלחמת חורמה בהברחות
לצערנו, אחוז קטן מאוד מאיתנו – וכאלו מצוות הדירוגים – מנצל לרעה את מקום עבודתו ע"י הברחות ופוגע קשות ב"רוב הדומם". מאחר שאנו חיים ביחד באונייה, זה הופך אותנו לשותפים לעבירה. תווית הימאי המבריח עדין מוטבעת עלינו ובצדק. במקום שרק פעם בכמה שנים נשמע על הברחה באונייה ישראלית, אי שנה שאנו לא שומעים על כמה הברחות באוניות ישראליות. עלינו לעשות יותר כדי לסלק נגע זה מקרבנו! האינטרס של כולנו הוא לעזור לחברות הספנות ולשלטונות לסלק אנשים אלו מתוכנו. אני בטוח שכל אחד מאיתנו חושב כך בסתר ליבו. לא יתכן שאחוז קטן מאוד יצליח לנצל אותנו לרעה ולקבוע אי ניראה. אנו צריכים להילחם בהם בכל האמצעים העומדים לרשותנו.
עצם פרסום , או אי פרסום, דברים אלו יוכיח לנו, אם אנו מסוגלים או חוששים להתמודד עם הנושא. מצידנו, עלינו להוציא את נושא ההברחות מרשימת הנושאים החביבים לדיבור בחופשיות בחדרי האוכל באונייה. כאשר תדמיתנו תשתנה יהיה קל יותר לבוא לשלטונות בבקשה לשנות הסדרים והגבלות לגבינו. לרב-חובל באונייה, יש את הסמכות לשמור ולקיים את חוקי הספנות וחוקי המדינה בה. לפעמים, רב-חובל מייצג את המדינה בפני שלטונות זרים. בשתי מילים רב-חובל באונייה הוא החוק. כאשר רב-חובל מגיע לארץ, פקיד מכס זוטר מתייחס אליו כאל חשוד פוטנציאלי. במצב של לעג ועלבונות לרב-חובל, רק אנחנו אשמים בו. מצד אחד המדינה מפקידה בידי רב-חובל את כל החוקים וסומכת עליו, ומצד שני לא מאמינה לו ובודקת אם הוציא 2-3 חפיסות סיגריות נוספות, בכוחנו לשנות את המצב ברגע זה!
מה קורה במכון?
כל אחד המבקר במכון להכשרה ימית בעכו רואה שהמכון של היום אינו יותר אותו מכון שמוכר לנו או שהיינו רוצים לראותו. אם אין ברירה, זה כואב, אבל עדיף לעבור לספינה קטנה יותר מאשר לראות במו עינינו איך הספינה טובעת לאט באיטיות. לגבי הקורסים המשולבים לשתי דרגות בראשית דרכם: הצלחתם תיקבע ודאי את הכשרת הקצינים בעתיד. אם נצטרף את כל זמני הקורסים מהדרגה הנמוכה ביותר עד לדרגת הבכירה ביותר, נגיע לפרק זמן כמו לימודים אקדמיים, כך שבעתיד הרחוק כאשר יידרש קצי יממי (מכונאי + סיפונאי) ברמה אקדמאית ניתן לצפות שהלימודים ירוכזו כמו כל מקצוע אחר בחוף.
דפוסי התנהגות
משפט חברים שהונהג באחרונה, הינו דבר חיובי, יעזור לבנות בעתיד דפוסי התנהגות נאותה בינינו ולקיים מעין אתיקה מקצועית שאנו כה זקוקים לה. לצערנו, לא פעם אתה שומע מה חבר למקצוע חושב על חברו בצורה משפילה ומזיקה לכולנו. ביום שנראה את עצמנו אחרת – כך יראו אותנו אחרים. ברצוני לציין שני חברים, את חבר המועצה חובל ראשון, מורדי חבר שעל פי הפרסומים בביטאון הקצינים הוכיח אכפתיות ודבקות במטרה בניגוד לחברי מועצה אדישים אחרים ומזכיר האיגוד הנוכחי מכונאי ראשי שלמה אלימור אשר ייצג אותנו בכבוד וידע בצורה רציונלית ושקולה להשיט את הספינה קדימה. קשה לדמיין איך היה נראה האיגוד היום אילו לא היה בו אדם אחראי ושקול כדמותו. כל פרסום של שלמה אלימור בביטאון הקצינים, היה חוויה לקרא אותו… אפילו אם אינך מסכים עם דעותיו קשה שלא להתייחס בכבוד לכתוב. למען כולנו אני קורא לכל החברים לבוא ולבחור את נציגיו כדי שגם לרוב השקט תהיה השפעה ומעורבות בנעשה. אני מאחל לכולנו שייבחרו לנו נציגים שיידעו לייצג את כולנו בכבוד הראוי.
כתב קצין מכונת ראשון שמעון אוזן, פורסם בביטאון קצין הים הישראל, גיליון מס' 32, דצמבר 1990, עמודים 14-16.
לצפייה – בטאון קצין הים הישראלי 32
