שביתת הימאים 1978 – סיכום ומסקנות
בינואר 1978 פרצה השביתה הממושכת ביותר בתולדות הספנות הישראלית והתרחשה על רקע מציאות כלכלית קשה – משבר עולמי הפוקד את ענף הספנות ונזקי שביתות העבר, השילוב יחד איים להרוס את צי הסוחר כולו. ברור לחלוטין שכל הצדדים ידעו ששביתה גדולה היא בלתי נמנעת בגלל חילוקי הדעות הרבים שהתקיימו זמן רב לפני השביתה ולמעשה המתין צד המעביד ל"פצצה הגדולה". לשם כך, הכינו את עצמם הצדדים לשביתה ממושכת במקום לפעול לשם מציאת פתרונות לבעיות ביחסי העבודה. עילת השביתה של האיגודים הייתה אי חידוש הסכמי העבודה לשנים שקדמו לשביתה, אך ניתן להבין שזו הייתה רק סיבה מבחינת "הקש ששבר את גב הגמל". הסיבות העיקריות להתפתחות שביתה כללית בצי היו היחסים המעורערים והזלזול ההדדי בין האיגודים לבין חברות הספנות.
על אף שחברי איגוד הדירוגים והקצינים היוו אוכלוסייה הטרוגנית מבחינת תפקיד, דרגה ושכר ולמרות העובדה שהיחסים בין איגוד הימאים הדירוגים לבין איגוד קציני הים היו עכורים ומתוחים מאוד, למרות כל זאת, החליטו לפעול שני האיגודים יחד כגוף אחד, בחזית משותפת. עמדתם המאוחדת כלפי חברות הספנות הפחיתה חיכוכים שהיו ידועים בעבר כאמצעי לשבירת השביתות. כגוף מלוכד הם פעלו לשם השגת מטרות משותפות והיו מונעים מאינטרסים זהים ובכך עוררו סולידריות אידיאולוגית. הזהות הקבוצתית איחדה את השורות ותרמה לחוזקם של השובתים ולליכוד בין הימאים על אף ניסיונות חברות הספנות לגרום לימאים לתהות בהשלכות מעשיהם של ראשי האיגודים.
התקשורת בין הימאים בתקופת השביתה הייתה רופפת מאוד מכיוון שהימאים היו פזורים על אניות בכל העולם. כל התקשורת לאניות בעולם הייתה מסורבלת ויקרה מאוד. הימאים ניזונו בעיקר מאמצעי התקשורת ומשמועות (לא תמיד נכונות) שלא הגיעו בזמן אמת. דבר זה הוסיף אחדות וסולידריות בקרב הימאים בכך שלא אפשר לציבור מתנגדי השביתה להתכנס ולהתאחד כדי להוות כוח פעולה כנגד הכוונת פעולות נציגי האיגודים בזמן השביתה.
השביתה החלה עם תכתיבי נציגי האיגודים מבלי לאפשר פתח לרצונות או לדעות הימאים. הימאים נאלצו לפעול בהתאם להוראות האיגודים שהובילו את השביתה מבלי שתהיה להם אלטרנטיבה לפעולה. כשהרגישו הימאים על גביהם את הקשחת גבן של חברות הספנות וספגו פגיעה במהלכי השביתה שהקשתה עליהם לשהות באנייה כגוף שובת החליטו הם לקחת את המושכות לידיהם ולעיתים גם התנגדו לפעול על פי תכתיבי ראשי האיגודים בייחוד בכל הנוגע למימוש צווי מניעה.
לקראת סוף השביתה עמדה בעני השובתים המחשבה שנציגי האיגוד מרחיקים לכת בפעולות השביתה. יחד עם זאת, מורשת השביתה החזקה בקרבם אפשרה להם לפעול במלוא הביטחון כי האמינו שאת מבוקשם הם ישיגו במהרה אך משנתקלו בהתנגדויות החלו לשקול ולבחון צעדיהם. בשביתה זו, בניגוד לקודמותיה, חברות הספנות הפגינו עמדה עקבית ותקיפה. הן הציבו בפניהן יעדים שיש להשיג גם במחיר הפסדים כספיים. יעדים אלו נועדו בעיקר לאפשר ניהול תקין וקביעת דרכים ליישוב סכסוכים בצי הסוחר. הפעם החברות לא נכנעו לדרישות השובתים ואף פעלו במטרה להביא להפסקתה המיידית של השביתה. בנוסף, גורמים ממשלתיים ניסו לדחוק בימאים להביא לסיום השביתה והוצאו צווי ריתוק לתפעולן של מכליות חיוניות למשק. בתגובה לפעולות הנגד הרחיבו איגודי הימאים את היקף שביתתם וכללו אניות ישראליות בכל העולם. כל עוד נותר בידי השובתים נשק להפעלת לחץ (הכוונה לאניות שטרם הושבתו) נראה היה ליכוד ואחדות בקרבם, אך ברגע שנשק השביתה שלהם אזל או נפגע על ידי מתן צווי מניעה, וכוחות העזר (כגון סווארים) סרבו להתגייס לעזרתם ולא ניתן היה להשבית את הנתבים בגלל איומי הממשלה, נראו סדקים באחדות פעולותיהם ובאמונותיהם בנוגע למהלכי השביתה.
המטרה הברורה שהניעה את הימאים לפעול להשגתה דעכה ככל שהשביתה נמשכה. השאיפה להביא לשיפור בתנאי השכר הוחלפה ברצון לשמור על מקומות עבודתם. ככל שחברות הספנות נקטו בצעדים חריפים יותר כפיטורי ימאים, חכירת אניות זרות ומכירת אניות, פחת הסיכוי בעיניהם להשגת המטרה ואף הניחו שמעשי השביתה יביאו למכירת אניות רבות שבתורה תביא לחיסול הצי תוך זמן קצר וזה למעשה יפגע בפרנסתם. הגיוון במטרות העומדות לנגד עייני הימאים היווה גורם שני לפגיעה בלכידותם ובעמידותם לפעולות השבירה.
ניתן לראות כי כל עוד הגורמים ללכידות קבוצתית התקיימו בקרב קבוצת השובתים, עמידותם וחוסנם לפעולות הנגד היו גבוהים. מצד שני, ברגע שהגורמים ללכידות קבוצתית התמעטו כך נראה היה שלכידות הקבוצה מתמעטת ושקמים מתמרדים שמפרים את ההרמוניות בהכוונת הפעולות. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את כוחם של האיגודים המקצועיים בהכתבת פעולות השביתה ואת העובדה שתחילת המאבק קם מתוך הנהלת האיגוד ולא מיוזמת הימאים עצמם. אם כך ניתן לומר כי השערת המחקר אוששה באופן חלקי. מחקר השוואתי יוכל לשפוך אור על איכות הלכידות כמשפיעה על חוזק השביתה. השוואת עמידת הקבוצה כפונקציה של לכידותה למרד הימאים בשנת 1951, כאשר איגוד מקצועי לא היה קיים, תוכל לנטרל את השפעה האיגוד כמשפיעה על מידת לכידות הקבוצתית. מחקרי המשך יוכלו לחקור סוגיות אלו.
עמדת החברות העיקשת, דעת קהל עוינת כלפי הימאים והתערערות הצדדים השובתים עקב משך השביתה, הביאו לראשונה לנסיגה ולסיום הסכסוך כאשר ביני צד השובתים החתימה על הסכם ההסתדרות נתפסת כפשרה. בסופו של דבר כל הצדדים הגיעו להכרה שהסכמי העבודה החדשים חייבים להיות נקיים מכל עיוותי העבר. השביתה הגדולה הסתיימה לא רק ב"שביתת נשק", אלא בהגדרה מחודשת של מערכת היחסים בין חברות הספנות לבין העובדים, אנשי-הים, ובין הפיקוד באנייה לבין הצוות. ההישג נרשם לזכות שני הצדדים, דבר שאפשר להמשיך ולפעול יחדיו. העקרונות עליהם מושתת הסכם העבודה החדש קובעים בין היתר את ההסתדרות הכללית כצד בו. למעשה, שיבושים והעמדת אניות הוצאו מ"כללי המשחק". הושגו הסכמי שכר חדשים, שתיקנו את עיוותי העבר בהפרשיות בין דרגות הימאים שעיקרי דפוסיו פועלים עד היום והוחלט על יישוב חילוקי דעות באמצעות משא ומתן ובוררות מוסכמת. השביתה השיגה הסדרים חדשים וקבועים, המאפשרים המשך קיום הענף על מי מנוחות תוך הבראת מערכת היחסים שבו. אחד ההישגים החשובים ביותר בפרספקטיבה של זמן הוא מעבר ענף הספנות בארץ לעידן של רגיעה ולעידן של שקט תעשייתי ארוך שנים, עד עצם היום הזה – לאחר 30 שנה.
קריאה נוספת מהעבודה
יחסי העבודה בענף הספנות בשביתה
לכידת קבוצה על חוזק השביתה, סיכום ומסקנות
—————————————–
ראיון עם קצין מכונות ראשי שמעון אוזן
ראיון של קצין מכונות ראשי דבי דוד מפקח אוניות
כתבה שירלי אוזן, ספטמבר 2009, עבודת סיום סמינר – שביתות בהיסטוריה, מרצה פרופ' דוד דה פריז, הפקולטה למדעי החברה, החוג ללימודי העבודה, אוניברסיטת תל אביב. השפעת לכידות הקבוצה על חוזק השביתה – מקרה של שביתת הימאים הגדולה בשנת 1978.
