ראיון של רב חובל אביטל רענן, עסק בתפקיד של חובל שני בימי השביתה הגדולה
שאלה: ספר לי על עבודתך בצי הסוחר היום.
תשובה: נכון להיום אני בתפקיד קברניט, תפקיד בו אני עוסק משנת 1986. במהלך השנה האחרונה, כידוע לך חלו שינויים בספנות העולמית ועניין התעסוקה בענף הפך מוודאות לספק. במשך שנות שירותי בים חלו תמורות שלא כולן לטובת יורד הים הישראלי, אמנם בעקבות השביתה הגדולה משנת 1978 שונה מבנה השכר הן לדירוגים והן לקצינים אך עדיין נותר שכר יורד הים במבנהו כך שעם השנים הוא נשחק ולמעשה כיום הוא שכר, אמנם מכבד, אך אינו תואם את העיסוק ואינו מפצה על החסר שנוצר. בעידן הנוכחי בו בעלי האוניות נאבקים בהפרזה מאבק הישרדותי, יורדי הים שתלו תקוות בענף חשים בהתדרדרות הן בהיקף התעסוקה והן בחומר האנושי עימו נפגשים ועימו יש להתמודד ביום יום במטלות שגרתיות, על אחת כמה וכמה במקרים חריגים. העובדים הזרים המהווים את החלק הארי של המועסקים באניותינו כיום מובאים מכל חלקי הכדור כאשר אין למעשה שום מידע על הרקע שלהם ועוד פחות מידע על הידע והיכולת עימם הם מגיעים, עובדה זו יוצרת קשיים וקושיים שונים. העבודה או העיסוק הפכו לשגרתיים עד כדי משעממים וככל שמתגברות דרישות מקומיות בנושאי הסביבה כך הולכים הנמלים ומתרחקים מערים ומקומות מחיה. כתוצאה מאירוע 911 בארצות הברית הוכנסה כל התעשייה הימית לאווירת אימה ופחד בה כל יחיד הוא בפוטנציאל סיכון בטחוני והאוניות מהוות מטרה לפעולות טרור או כלי שעלול לשמש ככלי עזר לפעולת טרור מכאן נובע שהגעה לנמל שהייתה פעם שיא החוויה של המסע הימי הופכת למטרד. ניירת הפכה לגורם העיקרי ולגורם עומדים בבירוקרטיה ובנהלים ועלולים לגרום לתסבוכות. נראה לא נעים כמו גם מאד לא נוח, אבל כך הכתיבה המציאות, ומקצוע זה מאבד מחינו ומכדאיותו, למעשה כך רצו המנהיגים מאז ומתמיד ובהחלט בתקופת השביתה בשנת 1978 . למען הדיוק השביתה בשנת 1978 הינה פויל יוצא של שביתה בת חודש ימים שהייתה בשנת 1977 שבה היו אמורים להגיע להבנות והכישלון להגעה להסכם שיהיה מקובל על הצדדים הוביל לשביתה בשנת 1978.
שאלה: בשנת 1978 בעת שביתת הימאים הגדולה, מה הייתה דרגתך ואיך עברה עליך השביתה?
תשובה: בשנת 1978 הייתי חובל שני על אנייה בשם שיקמה שבמשך כל תקופת השביתה עגנה במפרץ חיפה כמו מספר אוניות ישראליות אחרות. למען האמת תקופת השביתה הארוכה ושהיית האונייה במפרץ חיפה מבחינה אישית שירתו אותי מחד, לטובה, שכן במשך הלילות הייתי במשמרת עוגן ובימים בהם מזג האוויר אפשר ירדתי לחוף ו"ביליתי" עם משפחתי. באותה תקופה הייתי כבר אב לשני בנים, כך שצורת העבודה המשונה הזו תרמה לחיזוק קשר משפחתי. עם זאת, התקופה הייתה בלתי נעימה, בהמעטה, שכן האווירה הכללית הייתה של "שוברים את הכלים" מובילי השביתה היו נחרצים לקבל את דרישותיהם ויהי מה מבלי לחשוב כלל על הצעירים שהצטרפו לענף, בנושאים רבים הצדק היה עימם. מבנה השכר באותה תקופה היה עד כדי כך מעוות שמלח הרוויח שכר חודשי (עם תוספות) כפול ולעיתים משולש מקצינים. העיוות נוצר בשל המבנה המיוחד של השכר שעליו היה המאבק והוא למעשה היה נושא השביתה. קיפוחם של הקצינים ובעיקר חרונם וכעסם של הבכירים בים על העובדה שבשל מבנה השכר דירוגים עברו אותם בשכר, והיו מקרים שבהם דירוגים קיבלו תוספות לשכר היסוד שהיו גבוהות מהשתכרות הקברניט. מצב זה לא היה מקובל על קברניטי השביתה והם היו מוכנים לחסל את הענף הישראלי באם לא ייענו. בסך הכל השביתה הייתה פעולה שהחלה באיגוד קציני הים, שהיה אז צעיר יחסית ובתחילת דרכו, לאחר הפרדת איגוד הימאים לשני איגודים נפרדים, בשלב מאוחר יותר של השביתה הצטרפו הדירוגים גם הם לשביתה, ובעקבות הצטרפותם חל שינוי במהלך השביתה והגיעו להסכמות, שאינן בהכרח הטובות יותר.
שאלה: מה ידוע לך על מהלך שביתת הימאים הגדולה של 1978?
תשובה: כפי שכבר הזכרתי השביתה הראשונה הייתה בשנת 1977 שבמהלכה היו הפגנות, חלקן אף הסתיימו באלימות מצד השלטונות. בעת הפגנה ליד שער פלמר (שער 5) ליד נמל חיפה בעת נאום של מר מאיר עמית, נפגע מאלה בראשו טבח ישראלי שנקלע בטעות למקום, למרות שהיה ימאי, והובהל לבית חולים (שמו בלילה דוד – שלימים עזב את הים ופתח מסעדת דגים בחיפה, אני מאמין שאת הסיפור המלא והמדויק יותר ניתן יהיה לקבל ממנו). שר העבודה באותה תקופה, לימים ראש הממשלה יצחק רבין RIP , הנחה קו עוין ליורדי הים שעיקרו היה הטענה שאיש לא הכריח את הימאים לעסוק בעבודה זו "עם אקדח מוצמד לרקה". משהוחלט להתדיין הופסקה השביתה לאחר חודש ימים, ללא שום הישגים מצד יורדי הים וחזרנו לעבודה שגרתית. אחד האירועים הבולטים בשביתה זו היה חסימת פתח נמל חיפה על ידי אנייה בשם "איריס" או "נרקיס" שבפיקודה עמד ר/ח שהיה חבר במועצת קציני הים באיגוד. הוא כבר הלך לעולמו. מאחר והדיונים לא הובילו לשום פתרון, להפך להסלמה ביחסים בין האיגוד להנהלת חברת צים, בראשות מר יהודה רותם, פרצה השביתה הגדולה בתחילת 1978 . הנושא שהעיק ביותר על איגוד קציני הים היה הפרשיות שלילית בין שכר הקצינים לשכר הדירוגים בשל סעיף 13 בהסכם העבודה שענינו היה "תשלום מיוחד" – SPECIAL PAY – שבכל פעם קיבל משמעות לפי הצורך המיידי והביא למצב שנתפס כבלתי נסבל בו הדירוגים הלכה למעשה קיבלו שכר שעבר לעיתים בסכומים גבוהים מאד את שכר הבכירים ואף הבכירים ביותר. יש עדויות למקרים אבסורדיים בהם דירוגים קיבלו "תשלום מיוחד" על עבודות שביצעו אחרים באנייה בזמן שהם היו בחופשת חוף. מקרים בהם הפיקוד באונייה סירב לאשר תשלום ולימים התברר כי מנהל אגף הצוות בחברה אישר תשלומים אלו.
שאלה: מהזכור לך, כמה זמן נערכה השביתה?
תשובה: השביתה נמשכה כזכור לי כשלושה חודשים.
שאלה: כיצד התעדכנת לגבי המשך השביתה?
תשובה: מאחר והייתי בחיפה, התעדכנתי בפגישות והסברות בכינוסים שהיו באיגוד או בחברה כאשר כל צד העלה את הטיעונים על פי עינינו. באותה תקופה התקשורת בין החוף לאניות לא הייתה מפותחת מבחינה טכנולוגית וככל הנראה גם לא היה עניין לצדדים להפיץ מידע על מהלך השביתה.
שאלה: ספר בקצרה כיצד היו יחסי העבודה בין האיגודים- קצינים דירוגים וחברות הספנות לפני ובמשך השביתה ומה היו הסיבות ליחסים אילו לדעתך?
תשובה: עכורים. הסיבות ככל הנראה היו בשל מבנה השכר וחלוקת עוגה בלתי שוויונית או הגיונית. שכר הקצינים היה מגוחך עד כדי כך שרבים פרשו מהים ועברו לעיסוקים בחוף. נגמרה התקופה בה ההישגים של השנים הקודמות, בעיקר הישגים סוציאליים היו גורם חריג. לכול העובדים במשק הציבורי היו תנאים סוציאליים דומים. בנוסף גורם חשוב ליחסים העכורים היה נושא היעלמות כספים ממה שהייתה אמורה להיות קופה ליצירת אפשרות לפרישה מוקדמת. איש לא ידע איפה הכספים, לא האיגוד ולא החברות. בעקבות כל מיני פרשות שחיתות נתעורר החשד שכספי קרן "פנסיה מוקדמת" הופנו לשימושים מושחתים, או בפשטות "נגנבו". לדעתי. חוסר הפרגון הן של ההסתדרות והן של הממשל שפכו שמן על המדורה וסייעו להתדרדרות היחסים שכן באופן אבסורדי הן הממשלה והן הסוכנות היהודית היו שותפים בבעלות על חברת צים – ויש הטוענים שגם להסתדרות היה חלק.
שאלה: האם סמכת על נציגי האיגוד שייצגו אתכם כראוי?
תשובה: באותה תקופה הייתה התעוררות פנימית של כמה גורמים שניסו להטיל ספק הן בצדקת הדרישות והן בדרך הפעולה. לימים התברר כי גורמים אלו פעלו מנימוקים אישיים בלתי ענייניים ועניין הציבור לא היה במרכז השיקולים שלהם. מאידך צורת ההתנהלות של הדברים באותה תקופה הייתה כזו שלמעשה לא חשוב אם סמכת או לא האמנת למהלכים ולדרכי הפעולה, זה מה שהיה ואין אחרת. קבל עובדה או חפש לך מקצוע אחר.
שאלה: האם בזמנו לא חששת למקום העבודה שלך, הרי צים איימה שתמכור את כל האוניות?
תשובה: איני זוכר אם חששתי או לא. הייתי סמוך ובטוח שהשביתה תסתיים ונחזור לעבודה כפי שהיה בשביתות קודמות. ציפיתי לתוצאות טובות יותר.
שאלה: האם הכרת עמיתים שהתנגדו לשביתה, מדוע?
תשובה: הכרתי גם הכרתי גם שרתי באותה אנייה בזמן השביתה עם כאלה שהתנגדו לשביתה, משיקולים אישיים בלתי ענייניים. בעיקר אלו שפחדו שהחברה תפסיק לשלם את השכר החודשי, למרות שבזמן השביתה המשכנו לעבוד כרגיל, כולל בשעות נוספות.
שאלה: כקצין, מה הייתה דעתך בזמנו לגבי הימאים הדירוגים?
תשובה: במשך שנות עבודתי בענף זה הייתי תקופה קצרה דירוג. חלק מחברי וידידי בענף הם דירוגים לשעבר. אני אישית לא הסכמתי לחתום על עצומה להורדת שכר הדירוגים מסיבה מאד פשוטה. דעתי הייתה שהאיגוד מחובתו לפעול להשגת הישגים לקצינים בלי שום קשר לשכר הדירוגים ולפעול לביטול העיוותים, אך בשום אופן לא לפעול להפחתת שכר הדירוגים אלא לחילופין לפעול להעלאת שכר הקצינים.
דירוגים היא כוללנות. חלקם היו עובדים מעולים ברמה מקצועית גבוהה ביותר, הלוואי עלינו גם כיום, חלקם היו פחות טובים. אין ספק שחלק היו בהמעטה "מיותרים" והייתי מוותר עליהם בקלות. לצערי היו גם כאלה שעיסוקם המרכזי לא היה ימאות לשמה וכל קשר בין עיסוקם לימאות היה מקרי ביותר, אלו הובילו את הדירוגים הישראליים וגרמו להכפשת שמם ולקלות הבלתי נסבלת בה וויתרו עליהם.
שאלה: האם בזמן השביתה, היית סבור שהשביתה מוצדקת?
תשובה: אם לאמור את האמת לא חשבתי אז על נושא זה. היה ברור שמשהו במבנה השכר חייב להשתנות. גם היום ישנם נושאים שלדעתי עלולים להצדיק שביתות, אם יובילו להישגים? זה נושא למחשבה.
שאלה: האם עלו בדעתך שתוצאות השביתה יהיו כמו בשביתת הימאים של 1956?
תשובה: איני חושב שיש מקום להשוות בכלל בין הסיבות לשביתה ובין ההישגים. שתי השביתות היו בנסיבות חברתיות שונות לחלוטין, בתפישה ממשלתית שונה ובמצב בטחוני שונה ולכן איני רואה מקום להשוות בין השביתות לבין התוצאות וההישגים.
שאלה: האם היית גאה לעבוד בצי הסוחר בתקופת השביתה לעומת העבודה כיום בצי הסוחר?
תשובה: הייתי גאה לעבוד בצי הסוחר הישראלי בשנת 1978 כמו גם בשנת 2009 עם השגות ייחודיות לגבי התקופה הנוכחית שלמעשה לטעמי לא קיים יותר צי סוחר ישראלי ומה שנשאר מהעבודה העברית כלל אינו נושא לגאווה.
שאלה: האם בדיעבד לאחר 30 שנה, כיום דעתך השתנת לגבי הצדקת השביתה?
תשובה: כפי שכבר ציינתי, נושא השכר באותה תקופה היווה גורם מרכזי, כמו גם היום, וחייב תיקון, גם כיום. ללא השביתה קשה לי להניח שהיה חל השינוי שהביא לכך שיותר עובדים צעירים הצטרפו למעגל העובדים בים וחלקם כיום נמצא בעמדות מפתח. מאידך עדיין קיימים בחוזה סעיפים שהביאו לידי מצב בו כל אחד זכאי לקידום ללא כל קשר ליכולתו האמיתית, וגם לזה יש השלכות על המצב העכשווי. אם השאלה היא האם ניתן היה להגיע לאותם הישגים ללא השביתה? לא נראה לי שללא פעולה חריגה, כמו השביתה, ניתן היה להגיע לתוצאות. התדיינות לא הניבה עד היום שום תוצאות או הישגים, לצערי.
קריאה נוספת מהעבודה
יחסי העבודה בענף הספנות בשביתה
לכידת קבוצה על חוזק השביתה, סיכום ומסקנות
—————————————–
ראיון עם קצין מכונות ראשי שמעון אוזן
ראיון של קצין מכונות ראשי דבי דוד מפקח אוניות
כתבה שירלי אוזן, ספטמבר 2009, עבודת סיום סמינר – שביתות בהיסטוריה, מרצה פרופ' דוד דה פריז, הפקולטה למדעי החברה, החוג ללימודי העבודה, אוניברסיטת תל אביב. השפעת לכידות הקבוצה על חוזק השביתה – מקרה של שביתת הימאים הגדולה בשנת 1978.
